זהר

קלב) תו פתח ואמר, ברוך יי׳ מציון שוכן ירושלם הללויה. וכי מציון הוא ברוך, והא מנהרא עמיקא עלאה איהו ברוך. אלא ברוך יי׳, כד נהיר סיהרא מנהירו דשמשא, ומתקרבי דא בדא, ולא אעדיאו נהורא דא מן דא. ולזמנין דסיהרא אתקרי בשמא דמלכא, כמה דאיהו אקרי יהו״ה, כך היא נקראת יהו״ה. כמה דאת אמר, ויי׳ המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה׳ מן השמים. ולא דא בלחודוהי, אלא אפילו חד שליחא, לזמנין אתקרי בשמא דמלכא.

פירוש הסולם

קלב) תו פתח ואמר וכו׳: עוד פתח ואמר. ברוך ה׳ מציון שוכן ירושלים הללויה. שואל, וכי מציון, שהיא מלכות הוא ז״א שנק׳ הוי״ה, ברוך, הלא מנהר העמוק העליון הוא ברוך, שהוא בינה. ולמה אמר ברוך ה׳ מציון. ומשיב, אלא, ברוך ה', סובב על המלכות, כאשר הלבנה, שהיא מלכות, מאירה מן אור השמש, שהוא ז״א, ומתקרבים זה לזה, ואינם מסירים אורם זה מזה, ומה שאומר ברוך הויה, הוא משום שלפעמים נקראת הלבנה שהיא מלכות, בשם המלך, שהוא ז״א, כמו שהוא נקרא הוי״ה, כך היא נקראת הוי״ה. כש״א והוי״ה המטיר על סדום ועמורה גפרית ואש מאת הוי״ה מן השמים. אשר והוי״ה הא׳ היא המלכות. והוי״ה הב׳ הוא ז״א. ולא זה בלבד, אלא אפילו שליח, דהיינו מלאך, נקרא בשם המלך. הוי״ה.