זהר

קלא) ואינון אתוון פרחין וסלקין בההיא מלה, וההוא ממנא דמפתחן דאוירא בידיה, וכל אינון ממנן אחרנין, כלהו סלקין ביה עד רקיעא, ואתמסר בידא דממנא אחרא, לסלקא לעילא.

פירוש הסולם

קלא) ואינון אתוון פרחין וכו': ואלו האותיות פורחות ועולות עם מלה ההוא, ואותו הממונה, שהמפתחות של האויר בידו, וכל הממונים האחרים כולם עולים עמה עד הרקיע, ושם נמסר ביד ממונה אחר להעלותה למעלה.
ביאור המאמר. כי אחר סוד הנסירה המובא בשער הכונות לראש השנה, נתקן ז"א, כולו חסדים, דהיינו בחינת קו ימין. והמלכות, כולה גבורות, דהיינו בחינת קו שמאל. ולפיכך כמו שב' הקוין ימין ושמאל דבינה הם במחלוקת (כנ"ל בראשית א' נ"ז ד"ה וזה ע"ש) עד שעולה ז"א בבחינת קו האמצעי ועושה שלום ביניהם ומייחדם זה בזה. כך, ז"א ומלכות, שהם ג"כ בחינת ב' קוין ימין ושמאל, צריכים לקו אמצעי שיעשה שלום ביניהם וייחד אותם זה בזה. והיינו ע"י המ"ן שמעלים הצדיקים, ע"י תפלתם, שלהיותם מבחינת עוה"ז הם נושאים סוד המסך דחירק, של קו האמצעי, הגורם לקו שמאל להתיחד עם הימין, וכן לנוקבא להתיחד עם ז"א.
וז"ש, לעיל (אות ק"ח) ובההוא סדורא דתושבחן דקאמרי ישראל לתתא איהי קשיטת גרמהא ואתתקנת בתקונהא כאתתא דמתקשטת לבעלה, כי התפלה נעשית בחינת מ"ן וקו אמצעי העושה שלום ומייחד המלכות עם ז"א בעלה. וז"ש לעיל (באות קטו) ואי בר נש יכוין לביה וכו' כדין קב"ה קרי ליה שלום לתתא וכו' בנין דאכליל ואעטר למטרוניתא לתתא כגוונא דההוא שלום לעילא. כי כמו שהיסוד למעלה הוא בחינת קו האמצעי העושה שלום ומייחד קב"ה ושכינתיה, כן התפלה שאדם מעלה, היא מתקנת בחינת קו אמצעי, ועושית שלום בין קב"ה ושכינתיה ליחד אותם ביחוד אחד. וע"כ נקרא האדם שלום כמו היסוד שלמעלה. ולא עוד, אלא שהשלום של מטה, קודם להשלום של מעלה שהוא היסוד, כי אתערותא דלתתא קודמת לאתערותא דלעילא, כנודע. כי אין אתערותא למעלה מטרם שיעלה התעוררות לזה מן התחתונים.
והנה דבורי התפלה, הם חלקי נפשו של האדם, דהיינו נפשו ממש המלובשת בגוף, בסו"ה נפשי יצאה בדברו. ולפי"ז, יש לתמוה, כיון שהתפלה, היא בחינת נפש של האדם שבעוה"ז, שהיא בבחינת ו"ק דנפש ממלכות דמלכות שבמלכות שבעולם עשיה. איך אפשר שתעלה דרך כל המדרגות שבג' עולמות בי"ע, ותגיע עד למדרגת המלכות דאצילות, לשמש שם בבחינת מ"ן וקו אמצעי, ליחד אותה עם ז"א דאצילות. הלא נודע, ששום מדרגה אינה יכולה להתעלות למעלה ממדרגתה כמלא נימא. מכל שכן קפיצה גדולה כל כך, מתחתית כל המדרגות עד עולם האצילות.
וזהו שאומר באות (קכג) דהא צלותא דבר נש, בוקעת אוירין, בקעת רקיעין, פתחת פתחין, וסלקין לעילא. וצריכים תחלה להבין, מה הם אוירים, ומה הם רקיעים, ומה הם פתחים. ואח"כ נבאר איך הם נבקעים. והענין הוא, כי כבר ידעת, שעל ידי עלית המלכות לבינה, בסוד נקודת החולם, נבקעות הע"ס שבכל המדרגות לשתים, שכתר וחכמה שבע"ס דכל מדרגה, נשארים במדרגה, ובינה ות"ת ומלכות שבע"ס דכל מדרגה נופלים אל המדרגה שמתחתיה. (כמ"ש לעיל ב"א דף ד' ד"ה ביאור) והוא מטעם, כי המלכות שעלתה לבינה, עשתה שם סיום חדש במדרגה, מחמת הצמצום הרוכב על המלכות שלא לקבל אור. וכיון שבינה ותו"מ נמצאים מתחת סיום החדש הזה של המדרגה, על כן נבחנים למדרגה שמתחתיה. ואח"כ ע"י מ"ן שמעלים התחתונים מתפשטת הארה מזווג ע"ב ס"ג דא"ק, שהארה זו מוציאה המלכות ממקום בינה ומחזירה למקומה כבתחילה בסיום ע"ס של כל מדרגה, ואז נמצאים בינה ותו"מ הנפולים מכל מדרגה שחזרו ועלו למדרגתם כמטרם שנפלו, כי כבר נתבטל סיום החדש שהיה במקום בינה. ונמצא שכל המדרגות חזרו ונשלמו בע"ס שלמות כמקודם. (כמ"ש ב"א דף צ' ד"ה בגין). אמנם אע"פ שהמלכות שה"ס סיום החדש שנעשה בכל מדרגה מחמת עליתה לבינה, חוזרת ויורדת למקומה בסיום ע"ס, עכ"ז אין סיום החדש שעשתה, מתבטל לגמרי, ממקום בינה. ולפיכך אין בינה ותו"מ מתחברים במדרגתם כשהם למטה מסיום החדש אלא צריכים לעלות למעלה מסיום החדש, ונעשים שמה לקו שמאל, אל כתר וחכמה שמעולם לא נפלו מן המדרגה, שהם קו ימין.
ולפיכך הסיום החדש הנשאר קבוע וקיים בכל מדרגה אפילו אחר ירידת המלכות משם, הוא נקרא רקיע. ואותם בינה ותו"מ שנפלו מכל מדרגה בעת עלית המלכות לבינה, וחזרו ועלו למדרגתם אחר ירידת המלכות למקומה, הם נקראים אויר, או רוח, והטעם הוא כי כל מדרגה תחתונה נבחנת לבחינת קומת ו"ק שנקרא רוח, כלפי המדרגה העליונה ממנה. ולפי"ז בינה ותו"מ שנפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה, הרי נעשו בזה לקומת רוח כמו המדרגה התחתונה שנפלו שמה. ואחרי ירידת המלכות ממקום בינה, נבחן שהרוח דהיינו האויר, שהם בינה ותו"מ שהיו מתחת הרקיע, התנשא עתה ועלה למעלה מרקיע ונעשו שם לקו שמאל, כנ"ל. גם ידעת שבעת שבינה ותו"מ מתנשאים ועולים למדרגתם מרקיע ולמעלה הם לוקחים עמהם את המדרגה התחתונה, שהלבישה אותם בעת שהיו נפולים בה ומעלים גם אותה למעלה מרקיע. (כמ"ש בהקדמת ספר הזהר דף כ' ד"ה ואמא ע"ש). והוא מטעם מחמת שבינה ותו"מ דעליון שנשתוו עם התחתון בעת הנפילה, שוב אינם נפרדים מהם גם בעת העליה. ונמצא שע"י עלית המלכות לבינה, נעשה בשביל מדרגה תחתונה פתח, שתוכל לעלות לעליונה. כי משום זה אח"כ, בעת ירידת המלכות מבינה, תוכל כל מדרגה תחתונה לעלות לעליונה עם בינה ותו"מ דעליונה שהיו נפולים ומלובשים בה. באופן, שבסבת עלית המלכות למקום בינה, וחזרתה למקומה בעת הארת ע"ב ס"ג, נעשו בכל מדרגה ג' בחינות, א) אוירים, שהם בינה ותו"מ דכל מדרגה שנפלו לתחתונה. ב) רקיעים, שהם סיום החדש שנעשה בכל מדרגה מחמת עלית המלכות לבינה, שאיני מתבטל לעולם, והוא קבוע וקיים אפילו אחר ירידת המלכות מבינה. ג) פתחים, שהם חידוש הפתח בשביל מדרגה התחתונה, שנעשה בכל מדרגה עם עלית מלכות לבינה שלה. שזולת זה לא היתה שום מציאות שמדרגה תחתונה תוכל פעם לעלות לעליון ממנה. כי אין מדרגה יכולה להתנשאות משהו למעלה ממדרגתה.
וענין בקיעת אוירין שאומר (באות קכג) אין הפירוש שהאויר נבקע, אלא הגבול, שעל האויר, שהוא בינה ותו"מ דעליונה, שנעשה מתוך עלית המלכות למקום בינה, אותו הגבול נבקע ע"י ירידת המלכות משם למקומה, כי אז עולה האויר למעלה מרקיע ומשיג שם בחינת ג"ר, כנ"ל. ואז נעשה ג"כ, בקיעת רקיעין, כי הרקיע שה"ס הגבול מסיום החדש שהיה דוחה את הבינה ותו"מ, שה"ס האויר, למדרגה תחתונה, והיה מעכב עליהם שלא יחזרו למדרגתם, נמצא שנבקע ע"י ירידת המלכות למקומה, ואינו מעכב עוד על בינה ותו"מ שיעלו ויתחברו במדרגתם. ואז נעשה ג"כ פתיחת הפתחים, בשביל מדרגה התחתונה, כי ע"י ירידת המלכות למקומה ובקיעת הרקיע, עולים בינה ותו"מ למררגתם למעלה מרקיע ומקבלים עמהם גם מדרגה התחתונה כנ"ל. נמצא שנפתח פתח בשביל מדרגה התחתונה לעלות לעליונה.
והארה זו המורידה את המלכות ממקום בינה, ומחזירה למקומה בסיום ע"ס, הוא באה מזווג ע"ב ס"ג דא"ק, שהם חכמה ובינה דא"ק, כי ענין עלית המלכות למקום בינה, מתחילה בבינה דא"ק, וע"ס דחכמה דא"ק לא נפגמו כלום, והמלכות נמצאת שם במקומה, וע"כ כשחכמה זו מזדווגת עם בינה דא"ק נדחה גם בה המלכות ממקום בינה למקומה, ומבינה דא"ק נמשכה ההארה לבינה דאצילות, שנקראת אהי"ה ומבינה דאצילות נמשכה ההארה לכל המדרגות דאבי"ע והן מורידים המלכות מבינה שבהן למקומה, וע"כ נבחן שם אהי"ה הזה שהוא שולט באויר, כלומר, שהשם הזה מעביר הגבול מן האויר ע"י הורדת המלכות מבינה למקומה. וכיון שיש ד' בחינות כוללות חו"ב תו"מ, או חו"ג תו"מ בכל עולם ועולם, אשר בכל בחינה יש ע"ס, שע"י עלית המלכות לבינה דכל בחינה, נפלו הבינה ותו"מ דכל בחינה למדרגה שמתחתיה, ע"כ יש ד' אוירים בכל עולם, שבהם שולטים ג' שמות אהי"ה, שהם: אהיה באויר דחסד, ואהיה באויר הגבורה, ואהיה באויר הת"ת, ובמלכות המקבלת מהם, שולטים כל ג' אהיה האלו ביחד באויר שלה. וג"פ אהי"ה ה"ס י"ב אותיות. וז"ס השם בן י"ב אותיות השולט באויר.
וזה אמרו (באות ק"ל) כדין פרחין אתוון דקיימין באוירא, דבשמא קדישא דתריסר אתוון, דהיינו י"ב אותיות שבג' שמות אהיה, דההוא שמא שליט באוירא, כי השם אהיה שולט באויר, דהיינו להוריד המלכות מבינה למקומה ולהחזיר הבינה ותו"מ הנפולים, הנקראים אויר, למדרגתם למעלה מרקיע. והאי איהו שמא דהוה טאס ביה אליהו עד דאסתלק לשמיא, כי נתבאר לעיל שע"י עלית המלכות לבינה נעשה פתח לתחתון שיוכל לעלות לעליון בעת שהפתח נפתח, דהיינו בעת חזרת המלכות למקומה. עש"ה. ולפיכך בעת שאליהו רצה לעוף השמימה, עלתה המלכות של כל מדרגה, לבינה דאותה המדרגה, ובינה ותו"מ נפלו למדרגה שמתחתיה, וביניהם הופרס רקיע כנ"ל ע"ש. ונמצא שכל מדרגה נתכפלה: א) מדרגת עצמה, ב) בינה ותו"מ דעליונה שנפלו ונתלבשו בה. וזה נעשה בכל מדרגה ומדרגה מאבי"ע, עד שבינה ותו"מ דמלכות דעשיה נפלו ויצאו ממלכות לבחינת עוה"ז, והמלכות דעשיה נסתיימה על הרקיע שלה שהוא הסיום החדש במקום בינה. וגם נתכפלה מחמת שבינה ותו"מ דיסוד דעשיה נפלו ונתלבשו במדרגתה. ועד"ז יסוד דעשיה מסתיים ברקיע שלו ויש בו גם בינה ותו"מ דהוד דעשיה. ועד"ז נצח דעשיה נתכפלה וכו' עד בינה דאצילות. וע"כ אליהו עלה ונתדבק בבינה ותו"מ שנפלו ממלכות דעשיה לעוה"ז, ונשתוה אליהם והלבישם עד שנעשו כמדרגתו. ואז פעל השם י"ב, שחזר והוריד המלכות ממקום בינה דמלכות דעשיה למקומה בסיום ע"ס שלה, ועלו בינה ותו"מ למדרגתם כבתחילה למעלה מרקיע המלכות, וכיון שאליהו היה דבוק באויר הזה, שהם בינה ותו"מ שעלו, נמצא שהעלה עמו גם את אליהו למעלה מרקיע של המלכות, מטעם ההשתוות, כנ"ל.
וכיון שעלה למעלה מרקיע של המלכות דעשיה, הרי פגע שם את האויר של היסוד דעשיה, דהיינו הבינה ותו"מ של היסיד שנפלו שמה. ואז נתדבק באויר הזה ונתלבש בו להיותו עמו כבר במדרגה אחת. ואח"כ פעל השם בן י"ב, שהוריד המלכות מבינה דיסוד דעשיה למקומה בסיום ע"ס דיסוד דעשיה, ואז עלו בינה ותו"מ, שהם האויר דיסוד למעלה מרקיע דיסוד, וכיון שאליהו היה כבר דבוק באויר הזה, נמצא שגם אליהו עלה עמו למעלה מרקיע דיסוד דעשיה, מטעם ההשתוות.
וכיון שעלה למעלה מרקיע דיסוד דעשיה, פגש שם האויר דהוד דעשיה, דהיינו בינה ותו"מ דהוד דעשיה שנפלו שמה, ואז נתדבק באויר הזה ונתלבש בו להיותו עמו במקום אחד. וע"כ אח"כ שפעל השם בן י"ב והחזיר המלכות בסיום ע"ס דהוד דעשיה, והאויר, דהיינו בינה ותו"מ שלו, חזרו למעלה מרקיע דהוד דעשיה, ולקחו עמהם גם את אליהו שהיה דבוק בהם, והעלוהו לרקיע דהוד דעשיה, מטעם ההשתוות.
ואחר שכבר היה ברקיע דהוד דעשיה הרי פגש שם האויר של נצח דעשיה, ונתדבק בו. וכשפעל השם בן י"ב והחזיר המלכות למקומה עלה האויר דנצח למעלה מרקיע והעלה עמו יחד גם את אליהו שהיה דבוק בו. ואחר שכבר היה ברקיע דנצח פגש שם האויר של ת"ת וכו' עד שעלה עם האויר למעלה מרקיע דת"ת דעשיה, וכן עד"ז העלה אותו האויר דכל מדרגה למדרגה העליונה ממנה עד סיום מדרגות דעשיה, ומשם למלכות דיצירה, ומשם לכל המדרגות דיצירה ודבריאה עד שעלה השמים, שהוא ז"א דאצילות. וז"ש, והיינו דקאמר עובדיה לאליהו ורוח ה' ישאך, כי רוח ה', שה"ס בינה ותו"מ דעליון המכונים רוח או אויר, שנפלו למקום מדרגת התחתון, הרוח הזה, ממש נשא אותו ממדרגה למדרגה, דרך כל פרטי המדרגות מתחתית עשיה עד האצילות. כמו שנתבאר.
וזה אמרו. (באות קכ"ח) ואינון ממנן דקיימין באוירא אתמנון לד' סטרי עלמא, לסטר מזרח וכו'. כי יש ממונים בכל אויר ואויר שבד' רוחות העולם, דהיינו בחו"ג תו"מ, שבידם המפתחות לעורר את השם בן י"ב לפעול, ולהוריד המלכות מבינה למקומה. והזוהר אינו חושב את ד' רוחות על הסדר, אלא מערבב הסדר, מטעם שדרכו להעלים הדברים, כנודע. אמנם הסדר של ד' אוירים, הוא ממטה למעלה, שהם מערב, מזרח, צפון, ודרום. שהם, מלכות, ות"ת הכולל נה"י, וגבורה, וחסד. גם אין הפירוש, שהממונים מעלים התפלה מאויר לאויר ואח"כ מרקיע לרקיע, כמו שמסודר לכאורה בהזהר, אלא האוירים מעלים התפילה לרקיעים, כל אויר לרקיע שלו. וז"ש, וההוא ממנא, דמפתחן דאוירא בידיה, וכו', סלקין ביה עד רקיעא, ואתמסר בידא דממנא אחרא. באפן, שתחילה עולה התפילה אל האויר של המלכות דעשיה, דהיינו לבינה ותו"מ שנפלו ממלכות דעשיה לעולם הזה, שהיא כמו בחינת התפלה בעצמה כנ"ל, ולהיות האויר הזה בבחינה שוה עם התפלה, ע"כ נתדבקו זה בזה כמדרגה אחת, ואז הממונה זבוליא"ל אשר שם, מעורר השם בן י"ב, שמוריד המלכות מבינה דעשיה למקומה, שאז חוזר האויר למדרגתו ועולה למעלה מרקיע דעשיה, וכיון שהאויר כבר נשתווה למדרגת התפלה הוא לוקח עמו גם התפלה למעלה מרקיע דמלכות דעשיה. כמו שבארנו לעיל אצל אליהו. וכיון שהתפלה כבר באה לרקיע דעשיה, הרי פוגשת שם האויר דיסוד דעשיה שנפל שם, כנ"ל באליהו. גם פוגשת שם בממונה השולט באויר של מזרח שנקרא גזרדיא כי מזרח שהוא ת"ת, כולל גם את היסוד, משום שהוא כולל נה"י. והממונה הזה מעורר השם בן י"ב ומוריד המלכות מבינה דיסוד לסיום שלו, ואז עולה האויר דיסוד למדרגתו, לרקיע דיסוד, ומחמת שכבר נשתוה עם התפלה במדרגה אחת, הוא לוקח גם את התפלה ומעלה אותה עמו ביחד למעלה מרקיע דיסוד. ועד"ז באויר ורקיע דנצח והוד, ובאויר ורקיע דתפארת.
וכיון שהתפלה עלתה לרקיע דת"ת, היא פוגשת שם האויר של צפון, שהוא בינה ותו"מ דגבורה דעשיה, שנפל שם. והיא משתוית עם אויר הזה במדרגה אחת. ואז הממונה פתחיה השולט בצפון, מעורר השם בן י"ב ומוריד המלכות מבינה למקומה, והאויר חוזר ועולה לרקיע דגבורה, ולוקח עמו ביחד גם התפלה שנשתוה עמה במדרגה אחת בשעת הנפילה. וכיון שהתפלה היא ברקיע דגבורה היא פוגשת שם האויר דדרום, שהוא בינה ותו"מ דחסד דעשיה, שנפל שמה, והיא מתדבקת עם האויר הזה, ואז הממונה פסגניה, השולט על האויר דדרום, שהוא חסד דעשיה, מעורר השם בן י"ב ומוריד המלכות מבינה דחסד דעשיה למקומה, והאויר דדרום חוזר ועולה למדרגתו לרקיע הששי, שהוא חסד דעשיה הנקרא דרום.
וכיון שהתפלה היא ברקיע הששי פוגשת שם האויר, שנפל מרקיע השביעי שהיא בינה הכולל ג"ר, והיא מתדבקת באויר הזה. וכשהשם בן י"ב מוריד המלכות מבינה דרקיע הז' למקומה, חוזר האויר למדרגתו לרקיע הז' ולוקח עמו גם התפלה הדבוקה עמו מעת הנפילה. וכיון שהיא ברקיע הז' היא פוגשת ומתדבקת באויר שנפל ממלכות דיצירה, ואז לוקח אותה סנדלפון שהוא הממונה הכללי על כל העשיה, ומעורר השם בן י"ב, שמוריד המלכות ממלכות דיצירה למקומה, ועולה האויר וחוזר למדרגתו לרקיע דמלכות דיצירה, ולוקח עמו גם התפלה, ומעלה אותה לרקיע דמלכות דיצירה. ועד"ז בכל ז' היכלות דיצירה ודבריאה עד האצילות. ונתבאר היטב מה שהקשינו, איך התפלה יכולה לעלות מתחתית העשיה עד האצילות, והלא שום מדרגה אינה יכולה להתנשאות למעלה ממדרגתה אפילו כמלא נימא. ובהאמור מובן היטב, כי כיון שנתדבקה באויר הראשון שנפל ממלכות דעשיה לבחינת עולם הזה, הרי האויר הזה נשא אותה לרקיע של המלכות, והאויר דיסוד דעשיה לרקיע דיסוד וכו', באפן, שהאוירים, שהתפלה עלתה ונתדבקה בהם, הם נשאוה והעלוה עד למלכות דאצילות. בסוה"כ ורוח ה' ישאך. וזכור הדברים עד סיום המאמר, כי לא אכפול אותם עוד.