זהר

קלא) א"ל, הא כלא דידך היא, אימא ליה דתשרי בגויה. אמר משה, הא בלבא שלים תהא לגביה. א"ל אימא אנת בפומך, וארים קלך, דאנת מסר ליה ברעותא, בלבא שלים. הה"ד, לכן אמור, את אימא ברעותא, הנני נותן לו את בריתי שלום. משה הוה אמר הנני נותן לו וגו', דאילו קב"ה, ה"ל למימר לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום, אבל לא כתיב אלא לכן אמור. ואי תימא, דאתעברת מן משה. לא. אלא כבוצינא דא דאדליקו מינה, דא יהיב ואהני, ודא לא אתגרע מנה.

פירוש הסולם

קלא) אמר ליה הא כלא וכו': אמר לו הקב"ה למשה, הרי הכל שלך הוא, אמור לו לפנחס, ששכינתי תשרה בתוכו. אמר משה. הנה בלב שלם תהיה המלכות אצלו. אמר לו הקב"ה, אמור אתה בפיך ותרים קולך, שאתה מוסר לו השכינה ברצון בלב שלם. ז"ש, לכן אמור, אתה תאמר ברצון, הנני נותן לו את בריתי שלום. משה היה אומר, הנני נותן לו וגו', כי אלו היה סובב על הקב"ה, היה לו לומר, לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום, אבל לא כתוב אלא לכן אמור, ולא כתוב לו, שמשמע שהציווי היה שמשה יאמר זה. ואם תאמר שהשכינה נתעברה מן משה וניתנה לו, אינו כן, אלא כנר הזה שמדליקים ממנו שזה נותן ומהנה, וזה לא נגרע ממנו.