זהר

קלא) א״ר יצחק מהו נגע לבן אדמדם. נגע ממש הוא, אי חוורא אתחזי, וסומקא לא אתעבר. משמע דכתיב לבן אדמדם. א״ר יוסי, דחוורא לא אתחזי אלא בסומקא, כגוונא חוורא וסומקא. רבי יצחק אמר, אע״ג דחוורא אתחזי, אי סומקא לא אזיל, נגע הוא. דכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. וכד אתחוור, כלא רחמי אשתכחו, ודינין לא אשתכחו.

פירוש הסולם

קלא) אמר ר׳ יצחק וכו׳: אר״י, מהו, נגע לבן אדמדם. ומשיב, נגע ממש הוא, אם הלבן נראה, והאדום אינו עובר. זה משמע משכתוב לבן אדמדם. הרי ששניהם נראים שם. אמר ר׳ יוסי, לבן אדמדם פירושו, שהלבן אינו נראה אלא באדום, כמו לבן ואדום ביחד. ר׳ יצחק אמר, שהפירוש הוא כמו שאמר לעיל, שאע"פ שהלבן נראה, אם האדום אינו הולך משם, נגע הוא. שכתוב, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. כי כשנעשה לבן לגמרי, נמצאים רחמים, והדינים אינם נמצאים.
פירוש. לבן הוא חסד, ואדום הוא דין, דהיינו כמ״ש לעיל (באות ק״כ) ברישא דהאי איש בוצינא דקרדינותא ובגין כד גולגלתא דרישא דהאי סומקא וכו', הרי שהי׳ שנכנסה באור ונעשה אויר, שה״ס בוצינא דקרדינותא, גורם להראות צבע אדום. ואם הי׳ יוצאת מאויר, וחזר להיות אור, אז הולך לו האודם. ונודע שהי׳ הזו שנכנסה באור, ה״ס המסך דבחי״א, שעליו יוצאת קומת חסדים. ובזה נחלקו ר׳ יצחק ור׳ יוסי, שר׳ יצחק סבר, שנקרא נגע מטעם האודם, שה״ס הדינים דחסרון חכמה, ואפילו שיש חסדים אין החסדים מועילים לטהרו עד שתצא הי׳ מאויר, שה״ס הליכת האודם, וד׳ יוסי סבר, שבזמן שהחסדים יוצאים על מסך דבחי״א, שה״ס הי׳ שנכנסה באויר, גם החסדים הם בבחינת דין כמו הגורם אותם. וז״ש ר׳ יוסי, דחוורא לא אתחזי אלא בסומקא, כיון שקומת החסדים אינה נראית אלא מחמת המסך דבחי״א שה"ס אדום, ע״כ גם הלבן שהוא הסד אינו חשוב יותר ממנו.