זהר

קכ) תא חזי, מאן דאשתדל בצדקה, ההיא צדקה דעביד, סליק לעילא, ומטא לעילא, לההוא אתרא דיעקב, דאיהו רתיכא עלאה, ואמשיך ברכאן, לההוא אתר, ממבועא דכל מבועין, ומההיא צדקה, אמשיך וארבי ברכאן, לכל אינון תתאי, ולכל רתיכין, ולכל חילין, וכלהו אתברכאן, ואתוספן נהורין, כדקא יאות, בגין דכלהו אקרו עת, ודא הוא דכתיב, עושה צדקה בכל עת.

פירוש הסולם

קכ) ת"ח מאן וכו': בוא וראה. מי שמשתדל בצדקה, אותה צדקה שעושה, עולה למעלה, ומגעת למעלה לאותו המקום של יעקב, שהוא מרכבה עליונה, דהיינו הנוקבא הנקראת מקום, וממשיך ברכות למקום ההוא, מן המעיין של כל המעיינות, דהיינו מבינה שכל המוחין ממנה הם. ומההוא צדקה, דהיינו הנוקבא אחר שקבלה הברכות מבינה, ממשיך ומרבה הברכות לכל התחתונים ולכל המרכבות של המלאכים, ולכל צבאות העליונים. וכולם מתברכים, והאורות נתוספים כראוי. ומשום שכולם דהיינו כל התחתונים והמלאכים הנ"ל, נקראים עת, להיותם נמשכים מן הנוקבא שנקראת עת, על כן כתוב, עושה צדקה בכל עת. שפירושו, שמרבה השפע בכל דרי ג' עולמות בי"ע, המתפשטים מן הנוקבא, ונקראים עת כמו הנוקבא.