זהר

קכ) ובגין כך, מה כתיב, ואברהם זקן בא בימים, באינון נהורין דנהרין, ואיהו סיב, כד"א הולך ואור עד נכון היום, ובגין כך, ויקרא אלהים לאור יום. ולחשך קרא לילה, דא יצחק, דאיהי חשך, ואיהו אזיל לקבלא ליליא בגויה, ובג"כ, איהו כד סיב, מה כתיב, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. הכי הוא ודאי, דבעא לאתחשכא, ולאתדבקא בדרגיה כדקא יאות.

פירוש הסולם

קכ) ולחשך קרא לילה: זהו יצחק שהוא חשך והוא הולך ונחשך, כדי לקבל הלילה בתוכו. ועל כן, כשנעשה זקן מה כתוב, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות, כי נחשך לגמרי. כן הוא ודאי, שהוא צריך להיות נחשך לגמרי, ולהתדבק במדרגתו כראו.
פירוש. יום ה"ס ז"א ולילה ה"ס הנוקבא. ומשורשם, נבחן ז"א שכולו מקו ימין, והנוקבא נבחנת כולה מקו שמאל. ונודע שקו שמאל ה"ס חכמה בלי חסדים, שאינה יכולה להאיר, בלי התכללות מחסדים, ועל כן נבחן אז לחשך. גם נתבאר לעיל (ב"א דף רצ"ד ד"ה רבי) שקו שמאל הוא במחלוקת עם קו הימין, ואינו רוצה בשום פנים להכלל מחסדים, עד שבא קו אמצעי שה"ס קומת החסדים היוצאת על מסך דחירק הממעט לקו שמאל, ואז הוא מכריע ביניהם. והחכמה מתלבשת בחסדים, ואז היא מאירה בשלמות. ונבחן ז"א, שנכלל מקו ימין הכלול משמאל, והנוקבא, מקו שמאל הנכלל מימין, ומתיחדים זב"ז. בסו"ה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.
וז"ש ולחשך קרא לילה, דא יצחק דאיהי חשך, כי להיותו בחינת קו שמאל שה"ס חכמה בלי חסדים, הוא נבחן לחשך, כי החכמה לא תאיר בלי התכללות מחסדים. ואיהו אזיל לקבלא ליליא בגויה, והוא הולך ונחשך, עד שיקבל לתוכו את הנוקבא. ויתקן אותה במדרגת לילה, עד שתהיה ראויה לזווג עם ז"א, שהוא יום, הכי הוא ודאי דבעא לאתחשכא ולאתדבקא בדרגיה כדקא יאות, כי מטרם שנחשך לגמרי, אין קו השמאל רוצה להתדבק בקו ימין שהוא חסדים, כנ"ל, וע"כ הולך ונחשך, עד שנחשך לגמרי לעת זקנותו כי אז מתדבק בחסדים ומקבל שלמותו ויכול להאיר. (כנ"ל ב"א דף רצ"ד ד"ה רבי ע"ש).