זהר

קכ) תאנא, בההיא שעתא דכתיב, ולקח אהרן את שני השעירים וגו', מתעריו אינון בההוא יומא לעילא, ובעיין לשלטאה ולמיפק בעלמא. כיון דכהנא מקרב אלין לתתא, מתקרבין אינון לעילא. כדין עדבין סלקין בכל סטרין, כהנא יהב עדבין לתתא, כהנא יהיב עדבין לעילא. כמה דחד אשתאר ביה בקב"ה לתתא. וחד אפקין ליה לההוא מדברא, הכי נמי לעילא, חד אשתאר ביה בקב"ה, וחד נפיק ושט בעלמא, לההוא מדברא עלאה, וחד בחד מתקשר.

פירוש הסולם

קכ) תאנא בההיא שעתא וכו': למדנו, בשעה ההיא שכתוב, ולקח אהרן את שני וגו'. מתעוררים באותו היום אלו שני השעירים, שהם דינין דנוקבא ודינין דדכורא, למעלה, ורוצים להתחבר זה עם זה כנ"ל, ולשלוט ולצאת לעולם. כיון שהכהן מקרב אלו ב' השעירים למטה, בבית המקדש, מתקרבים אלו שלמעלה, אז יוצאים גורלות לכל הצדדים, הכהן נותן גורלות למטה, הכהן, שהוא חסד, נותן גורלות למעלה. וכמו שאחד נשאר בהקב"ה, דהיינו שעיר אחד לה', למטה, ואחד, שהוא השעיר לעזאזל, מוציאים אותו למדבר ההוא, כך הוא למעלה, אחד נשאר בהקב"ה, בקו האמצעי, ואחד יוצא ומשוטט בעולם לאותו מדבר העליון, דהיינו הדינים המתגלים עם הופעת החכמה, שהם בחינת מדבר וארץ גזרה (כמ"ש לעיל באות קי"ח באורך) ואחד באחד מתקשר. כלומר שמאירים זה על זה, שעי"ז מתבטלים ב' מיני הדינים הן דינין דנוקבא והן דינין דדכורא, כנ"ל באורך.