זהר

קכט) אי היא מלה כדקא יאות, הוא, וכל אינון סרכין נשקין לההיא מלה, וסלקין עמה עד ההוא אוירא דרקיעא לעילא, דתמן ממנן סרכין אחרנין. בשעתא דנשקי לההיא מלה, פתחי ואמרי, זכאין אתון ישראל, דידעיתו לאעטרא למאריכון בעטרין קדישין זכאה איהו פומא, דמלה דעטרא דא נפקא מניה.

פירוש הסולם

קכט) אי היא מלה וכו': אם היא דיבור כראוי, כל אלו השרים נושקים לדבור ההוא, ועולים עמו עד אויר ההוא של הרקיע למעלה, ששם ממונים שרים אחרים. בשעה שנושקים לדבור ההוא, פותחים ואומרים, אשריכם ישראל, שאתם יודעים לעטר לאדונכם בעטרות קדושות. אשרי הוא הפה, שהדבור של עטרה הזו יצא ממנו.