תוכן

קכט) גם זהו מ"ש עד דאתי חנוך ונטל ליה קב"ה, וזה יובן ממ"ש בריש פרשת ואתחנן, אפיקו חד נהורא טמירא, ומליא להאי גבילו דעפרא, וקאים על רגליה כו'. כי האדם היה תופס ג' עולמות בי"ע, וא"כ מוכרח היה שזו"נ באצילות נזדווגו, וילדו אותן. פי': מזווג דאצילות יצאה בריאה, ומה שאחריה. ולזה אמר לעיל, אילנא רברבא ותקיף אתחבר ואזדווג. פירוש כי מזווג דאצילות נולד אדה"ר, שהיה כולל כל בי"ע. אתיב מלכיה רוחיה לגביה, פי': כי כיון שחטא ניטלה ממנו האי קדושה, ונוקבא דאצילות לוקחת אותה, וז"ס וההיא חיותא נטלה לה כדין זמינין מנא אחרא וז"ס שהוא חנוך, שנטל זו הנשמה, וע"י כח זה (שאינו) (שולט) במלאכין קדישין, כי חנוך הוא מטטרו"ן, ממונה על כל המלאכים.