זהר

קכט) אצבען דבר נש, אנון סתרא דדרגין, ורזין דלעילא, ואית בהו פנימאין, ואחורים, אחורים אנון לבר, ואנון רמז לטופרין דאצבען, ובגין כך אית רשו לאסתכלא בטופרין במ"ש, דהא נהרין מההוא שרגא, ונהרין מההוא אש, לשלטאה.

פירוש הסולם

קכט) אצבען דבר נש, אינון סתרא דדרגין ורזין דלעילא, ואית בהו פנימאין ואחורים: האצבעות של אדם. הם הנסתרות שבהמדרגות וסודות העליונים, ויש בהן פנים ואחורים. פירוש, הידים ה"ס חסד וגבורה דז"א, שלעת גדלות הן נעשות חכמה ובינה. כי בעת גדלות, כשמעלה נהי"מ ומשלים ע"ס שלו עולים חג"ת לבחינת חב"ד ונה"י לבחינת חג"ת. (כנ"ל בהקדמת הזהר דף ר"נ ד"ה וענין ע"ש).
ואז נבחנים ג' פרקי יד ימין לחב"ד של החכמה, וג' פרקי יד שמאל לחב"ד של הבינה. ובסוד שאו ידיכם קדש, כשמגביה הידים אל הראש, דהיינו כשהחג"ת נעשו לחב"ד, נחשב פרק היד עם האצבעות לפרק הא', דהיינו לחכמה. כי כשמגביהים הידים למעלה, נמצאות האצבעות בחלק העליון ושאר פרקי היד למטה מהן. ופרק הב', הוא הזרוע שנחשב לבינה. ופרק הג', הוא הקבורת המחובר אל הכתף, שנחשב לדעת. הרי שהאצבעות הן בחינת חכמה, דחכמה ובינה דז"א. כי אצבעות הימין הן חכמה דחכמה, ואצבעות השמאל הן חכמה דבינה. ובזה תבין דברי חז"ל שאמרו (תענית ל"א.) ​עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בג"ע וכל אחד ואחד מראה באצבעו וכו'. הנה אלקינו זה וגו'. כי האצבעות ה"ס מוחין דחכמה, כנ"ל, ומוחין דחכמה ה"ס ראיה ואור עינים כנודע, וע"כ אמרו מראה באצבעו.
וזה אמרו אצבען דבר נש אינון סתרא דדרגין ורזין דלעילא, שהאדם צריך להיות מרכבה לז"א, כמ"ש חז"ל, האבות הן הן המרכבה (בראשית רבה פפ"ב ו') וכן חייבו את האדם לומר מתי יגיע מעשי למעשי אבותי (תנדבא"ר פכ"ה) ואז נמצאות האצבעות של אדם, שהם בחינת חכמה דחכמה בימין, וחכמה דבינה בשמאל, כנ"ל, שהם המוחין הנסתרים ביותר מכל המדרגות והסודות העליונים.
ואומר, ואית בהו פנימאין ואחורים. פירוש, שאין לך מדרגה שאין בה פנים ואחורים, (כנ"ל בפתיחה לחכמת הקבלה דף י"ט אות ע"ז) כי בכל מדרגה יש ע"ס כח"ב תו"מ, וכו"ח שבה נחשבים לכלים דפנים, ובינה ותו"מ שבה נחשבים לכלים דאחורים עש"ה. ונמצא, שבמדרגת האצבעות שהן חכמה, הרי ב' הספירות כו"ח שבה, כלים דפנים של האצבעות, וג' הספירות בינה ותו"מ, הם הכלים דאחורים של האצבעות.
אחורים אינון לבר, ואינון רמז לטופרין דאצבען: האחורים של האצבעות הם בחיצוניות שלהן, והם רמז לצפרנים של האצבעות. פירוש, כי נתבאר שם (בפתלחה"ק אות ס"ז) שבין הכלים דפנים לבין הכלים דאחורים יש פרסא, שה"ס רקיע המבדיל בין מים עליונים, שהם כו"ח, לבין מים תחתונים שהם בינה ותו"מ. וזה נוהג הן בכללות, שהוא הפרסא בין אצילות לבי"ע. כמ"ש שם. וכן בכל מדרגה פרטיות, שאין לך מדרגה שלא יהיו בה ע"ס כח"ב תו"מ. ויש פרסא בין כו"ח, לבינה ותו"מ שבה. ותדע, שהצפרנים ה"ס פרסא פרטית למדרגת החכמה שבאצבעות, המבדלת לבין הכלים דפנים כו"ח שבו לבין כלים דאחורים, בינה ותו"מ שבו, באופן שפנימיות האצבעות ה"ס כו"ח דחכמה, וצפרני האצבעות ה"ס הפרסא שמתחתיהם, ובינה ותו"מ דחכמה, כלולים בהצפרנים, כי הפרסא כוללת כל מה שלמטה הימנה.
ובגין כך אית רשו לאסתכלא בטופרין במוצאי שבת, דהא נהרין מההוא שרגא ונהרין מההוא אש לשלטאה: ומשום זה, יש רשות לאדם, להסתכל בהצפרנים במוצ"ש, שהרי מאירים אז מאותו הנר, ומאירים מאותה האש, לשלוט בימות החול. פירוש, כי נתבאר לעיל, שהמצב של הנוק' וגדלותה שמלפני מיעוטה, אינו בטל אפילו לאחר שנתמעטה להשגת המוחין דפב"פ. אלא שאין לה רשות להשתמש עמהם. כי צריכה להתבטל אל ז"א, כי אינם מאירים לה רק בהיותה טפלה אליו. אמנם לאחר שנסתלקו מהנוקבא המוחין דפנים בפנים, דהיינו לאחר צאת השבת, אז יש רשות להנוקבא להאיר את המאורי אש שלה בחזרה, כמו שהיתה בעת שני מאורות הגדולים. (כנ"ל דף קי"ט ד"ה ויעש) וכבר ידעת, שבמצב שני המאורות הגדולים נבחנת הנוקבא לבינה ותו"מ דז"א, דהיינו לכלים דאחורים שלו, (כנ"ל דף ק"כ ד"ה וטעם ע"ש) ונמצא שבצוצ"ש מתחילים להאיר הכלים דאחורים דאצבעות, שהם הצפרנים, כי הם מקבלים ממאורי אש של הנוקבא שה"ס אחורים דז"א, המתחילים לשלוט בעת ההוא וז"ש דהא נהרין מההוא שרגא, וכו', שהצפרנים מאירים ממה שמקבלים מן הנוק' מהמצב שמלפני מיעוטה, שאז היא מכונה מאורי אש דהיינו שרגא.