תוכן

קכט) עאלת את ד' ואת ג', אמרי אוף הכי. אמר אוף לון, די לכון למהוי דא עם דא, דהא מסכנין לא יתבטלון מן עלמא, וצריכין לגמול עמהם טיבו. דלי"ת איהי מסכנא. גימ"ל גומל לה טיבו, לא תתפרשון דא מן דא, ודי לכון למיזן דא לדין. כבר נתבאר, כי ד' הוא עד לא קבילת דכורא, ואין זווג. וזה בזמן הגלות שהיא דלה ועניה, וצריכה לגמילות חסדים, הנמשך על ידי היסוד, שהוא הקו הפשוט של הגימל, ומטה אליה חסד, בסוד אור זרוע לצדיק, כי האור נזרע בה, וחוזר וצומח מבלי שיזרע על ידי הגנן, דלא עייל בה גננא בזמן הגלות. וזהו סוד ד' וג', כי ו' וה' היא בהיות ישראל בשלוה. וג' וד' בזמן הגלות, וזהו סוד ד' וג' ואור זה מועט, ואין ראוי שיברא בו העולם.