זהר

קכט) ובצווי דא הוו כחדא יצה"ט ויצה"ר. לבתר דעבר יצה"ר על צווי דקב"ה, גזר עליה מיתה. אמר, מה אעבד, אם אנא אימות איהו נטיל עבד אחרא. דיצה"ר איהו עבד, ובת זוגיה שפחה, ואתריה ירית ליה ההוא עבד.

פירוש הסולם

קכט) ובצווי דא הוו וכו׳: ובצווי זה, נצטוו היצר הטוב והיצר הרע ביחד, שהם אדם הטוב, ואדם בליעל. אחר שעבר היצר הרע על מצות הקב"ה, גזר עליו מיתה. אמר היצר הרע, מה אעשה, אם אני אמות, יקח הוא, היצר הטוב, עבד אחר, כי היצר הרע הוא עבד, ובת זוגו היא שפחה, ואותו העבד שיקח, יירש מקומי.
פירוש. אדם בליעל, שה"ס היצר הרע, היה מלאך קדוש, והיה הגדול בין המלאכים ששמשו לאדם הראשון בגן עדן. ואיסור עץ הדעת טוב ורע היה חל גם על מלאכי מעלה, וסמאל עבר על איסור ההוא, ואכל מעץ הדעת, שפירושו שהמשיך הארת החכמה מקו השמאל ממעלה למטה. ואז נפגמה קדושתו, ונעשה אדם בליעל, וטמא. ובזה נגזרה עליו מיתה. כי צד הטומאה סופו שיתבטל מן הארץ, כי רק הקדושה היא נצחית. וכיון שסמאל נפל לצד הטמא, ממילא סופו שימות ויתבטל מן העולם.
וז"ש, לבתר דעבר יצה"ר על ציווי דקב"ה גזר עליו מיתה. דהיינו שנפגם ויצא מצד הקדוש, לצד הטמא, שבזה נגזרה עליו מיתה, כי צד הטמא סופו שיתבטל מן העולם. וז"ש, אמר מה אעבד אם אני אמות איהו נטיל עבד אחרא, כי מקודם שנפל מקדושתו, היה המשמש הגדול לאדם הראשון בגן עדן, ואחר שנטמא, הבין, שאדם הראשון יקח מלאך קדוש, שישמש במקומו בגן עדן. ולפיכך חשב לטמא גם את אדם וחוה, כדי שישאר בשמושו כמקודם לכן.