זהר

קכט) הכי מאנין דשכינתא, אינון מלאכין קדישין לעילא, וישראל לתתא, אי אית בהון מארי מדות, מארי חסד חסידים, גבורים מארי תורה, נביאים וכתובים, צדיקים, אנשי מלכות, דאתמר בהו, ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך, בעמידה דצלותא, בהיכלא דמלכא אדנ"י, מלכא דילה ידו"ד. והם חכמים ונבונים ראשי ישראל. ולא ראשי ערב רב, דאתמר בהון, היו צריה לראש. איהי אתפשטת עלייהו בעשר ספירן דילה. בההוא זמנא, נחית עלת העלות, ביוד ה"א וא"ו ה"א, לנחתא עלייהו, לאקמא שכינתא עלייהו.

פירוש הסולם

קכט) הכי מאנין דשכינתא וכו': כך הכלים של השכינה, שלמעלה הם מלאכים קדושים, ולמטה הם ישראל, אם יש בהם בעלי מדות, בעלי חסד, חסידים גבורים, בעלי תורה נביאים וכתובים, צדיקים. אנשי מלכות, שנאמר בהם, ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך, דהיינו בעמידה של התפלה בהיכל המלך, שהוא אדני המלך שלה הוא, הויה. והם חכמים ונבונים ראשי ישראל, ולא ראשי ערב רב, שנאמר בהם היו צריה לראש, היא, המלכות, מתפשטת עליהם בעשר ספירות שלה, בעת ההיא יורד עליה עלת העלות, ביוד הא ואו הא, לרדת עליהם, להקים עליהם השכינה.