זהר

קכט) אמר לון רבי אילאי, זכאין קדישין, אימא לכו מלין דשמעתון. ומלה קדמאה כד תנדעון מדידו דמשחתא, בשמא גליפא מפרש, תנדעון דבצלאל רביעאה איהו, דנהורין עלאין. דכתיב, ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת. מאן דלא אסתכל חמי ואתפתח.

פירוש הסולם

קכט) אמר לון ר׳ אילאי וכו׳: א״ל ר״א, צדיקים קדושים, אומר לכם דברים ששמעתם אותם. דהיינו הדברים שלמעלה (באות ק״ה) ודבר ראשון מהדברים אשר שם. הוא, כשתדעו מדידה של המדה בשם החקוק המפורש, שהוא י״ה ו״ה, תדעו שבצלאל הוא רביעי לאורות העליונים, שכתוב, ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת.
פירוש. כי ר׳ אילאי הולך כאן ומבאר כל המובא לעיל (באות ק״ה). נודע כי שיעורא דגופא הוא ד׳ בריתות, כמ״ש להלן (בלק אות שמ״ט) שהפירוש הוא כי כל מה שיש בגוף שה״ס ז״א כולל היסוד, וכיון שיש בגוף י״ב צירופי הויה, שה״ס חו"ב תו״מ שבכל אחד ג׳ קוין, נמצא שהיסוד כולל אותם חו"ב תו״מ דגוף, אשר ביסוד הם נקראים ד׳ בריתות, שכל ברית כולל ג׳ קוין, וז״ש ואמלא אותו רוח, ה״ס ת"ת, ו' דהויה, אלקים, ה״ס מלכות ה׳ דהויה. בחכמה ובתבונה ובדעת, היינו י״ה דהויה. וכל אלו כולל בצלאל, כי היסוד כולל כל מה שיש בגוף, וע״כ כתוב ואמלא אותו בי״ה ו״ה שה״ס רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת, שאצל בצלאל נקראים ד׳ בריתות. וה״ס רובע ישראל (כמ״ש להלן בלק אות שמ״ט) כי הוא רובע הכולל ג׳ קוין והוא רביעי לג׳ קוין דחכמה ורביעי לג׳ קוין דבינה, ורביעי לג' קוין דת״ת ורביעי לג' קוין דמלכות. וע״כ נק' רובע ישראל, כי ישראל ה״ס ז״א שבו ד׳ אותיות הוי״ה, שבכל אות ג׳ קוין, והיסוד הוא רובע אליהם. שכוללם. וז״ש, כד תנדעון מדידו דמשחתא בשמא גליפא מפרש, דהיינו המדידה די״ב גבולי אלכסון שה״ס י״ב צירופים שבשם המפורש י״ה ו״ה, אשר כל אות כלולה מג׳ קוין כנ״ל. תנדעון דבצלאל שהוא יסוד, רביעאה איהו דנהורין עילאין שבכל אות מד׳ אותיות הויה, הוא רביעי לג׳ קוין אשר שם, שהוא הכולל שלהם. ובזה מתבאר ג״כ מה שאומר לעיל (באות ק״ה) יוסף רביעאה איהו גו נהורין דאדם קדמאה, כי אדם קדמאה, הוא ז״א, ויוסף הוא יסוד, שהוא אור רביעי לג' אורות הכלולים בכל אחד מחו״ב תו״מ שלו כנ״ל. ובהיותו כולל ד׳ בריתות אלו ע״כ היסוד עולה עד החב״ד, להיותו אור רביעי לחב״ד, וז״ש שם, סליקו דלעילא חביבא מכלא, שה״ס העליה של היסוד למעלה למוחין, שעליה זו חביבה מכל, כי נוהגת בזמן הזווג.