זהר

קכט) ת"ח, ארונא הוה נטל קמייהו ארח תלתא יומין, נ לא הוה מתפרש מניה, ונטיל עמיה. ומגו רחימו דלהון דישראל, אהדר אנפוי ואסתחר מלגבי ארונא, כהאי איילא דעזלתא, כד איהו אזיל, אהדר אפוי לאתר דנפיק. וע"ד בנסוע הארון, נו"ן אסחר אנפין לקבלייהו דישראל, וכתפי גופא לגבי ארונא.

פירוש הסולם

קכט) ת"ח ארונא הוה נגזל וכו': בוא וראה, הארון היה נוסע לפניהם דרך שלשת ימים הנ' שהיא השכינה, לא היתה נפרשת ממנו, ונוסעת עמו. ומתוך אהבתם של ישראל החזיר פניו לישראל, ומסבכת עצמה מן הארון. כאותה אילה הצעירה כשהיא הולכת היא מחזרת פניה אל המקום שיצאה משם. ועל כן, בנסוע הארון, היתה הנ' מחזרת פניה כלפי ישראל וכתפי גופה אל הארון.