זהר

קכט) הא אתמר, דבמדבחא סלקא ואתחזי אוריא״ל, כחיזו דחד אריה תקיפא, רביע על טרפיה. והוו חמאן כהני וישראל, וחדאן, דהוו ידעין דאתקבל ברעוא קמי מלכא קדישא. ואשא אחרא עלאה קדישא נחית, לקבלא אשא תתאה, כדין ב״נ אזיל ואזדעזע קמי מאריה, ותב בתיובתא שלימתא.

פירוש הסולם

קכט) הא אתמר דבמדבחא וכו׳: הנה למדנו, שבמזבח עולה ונראה אוריאל, כמראה אריה גבור הרובץ על טרפו, והיו כהנים וישראל רואים ושמחים, שהיו יודעים שקרבנם נתקבל ברצון לפני המלך הקדוש. ואש אחר עליונה וקדושה, ירדה מלמעלה, שהיא המלאך אוריאל, כנגד אש התחתונה שנתנו על המזבח, אז היה האדם הולך ומזדעזע לפני אדונו, ושב בתשובה שלמה.