זהר

קכט) כל גוונין טבין בחלמא בר מתכלא, בגין דאיהו כרסיא למידן דינין דנשמתין. והא דרגא חדא איהו. אלא, בשעתא דקיימי בדיני נפשא, כדין איהו גוון תכלא. והא אוקימנא, בשעתא דחמי ב״נ להאי גוון, אדכר

פירוש מעלות הסולם

קכט) כל גוונין טבין וכו': כל הצבעים יפים לחלום, חוץ מצבע התכלת משום שהוא כסא שדנים בו דיני נשמות. שואל, והלא התכלת הרומזת על מלכות היא מדרגה אחת מע"ס, ולמה הוא סימן רע. ומשיב, אלא בשעה שהיא עומדת בדיני נפשות דהיינו מצד דין הקשה שבמלכות אז היא בצבע התכלת. והרי העמדנו שבשעה שאדם רואה לאותו צבע התכלת, אז האדם זוכר לעשות מצוות הבורא. כעין הנחש שבעת שהיו רואים אותו, היו יראים מלפני הקב״ה, ושומרים את עצמם, באותה היראה של הקב״ה עלה עליהם, מים שהם חסדים מכוסים. מי גרם להם, אותו הנחש, אותה הרצועה, שהסתכלו בה, אף כך תכלת, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה׳ מאותה היראה שלו.
פירוש הדברים: בזהר תרומה (אות שפ״ח) כתוב: תכלת איהו תקיפא ולית מאן דשלטא עליה לחיים דאיהו כורסייא דדינא לשריא ביה דינא תקיפא ודא איהו בואל בו אל דכתיב ואל זועם בכל יום. וכד אתהדרן בני נשא בתיובתא שלימתא, אתהדר שמיה רפאל. דהא אסוותא אזדמן להו, מההוא דינא קשיא. תכלת היא החזקה בדינים ואין מי ששולט עליה לחיים, כי היא כסא הדין, ששורה בה דין קשה וזה הוא המלאך בואל נוטריקון בו אל שכתוב ואל זועם בכל יום, וכשבני אדם חוזרים בתשובה שלימה חוזר שמו לרפאל כי רפואה נזדמנה להם מאותו הדין הקשה. כי תכלת היא הדין הקשה שבמלכות מצד שליטת קו השמאל, שאינו רוצה להתחבר עם הימין. וזה אמרו: ודא איהו בואל בו אל דכתיב ואל זועם בכל יום, וכאן אומר בשעתא דקיימא בדיני נפשא כדין איהו גוון תכלא, שהוא מכח הדינים של בואל. וכד אתהדרן בני נשא בתיובתא שלימתא, דהיינו שהם מעלים מ״ן לז״א, והוא עולה עם הדינים הללו שה״ס מסך דחיריק ומכריע ע״י הדינים בין שני הקוים ימין ושמאל, שעל ידי זה יוצאים המוחין בבינה בסוד תלת נפקי מחד ובז״א בסוד חד בתלת קיימא וז״א משפיע אותם בסוד הזווג אל המלכות, נמצא שהדינים נהפכו ונעשו לזכויות גדולות, שאם לא הדינים לא היה ז״א יכול להכריע בין הימין והשמאל, ולא היו מוחין לא בבינה ולא בז״א, ולא היה זווג בין ז״א למלכות. לכן אומר וכד אתהדרו בני נשא בתיובתא אתהדר שמיה רפאל שנהפך שמו של המלאך בואל לשם רפאל דהא אסוותא אזדמן להו מההוא דינא קשיא, כי הדינים נעשו לגורמים למוחין ולגורמים לזווג קב״ה ושכינתיה שהם ז״א ומלכות. והנה קו השמאל אינו נכנע אל הימין זולת ע״י ב׳ פעולות וכחות, העולים מקו אמצעי שפועל עליו ומכניעים אותו. א׳ הוא המסך דבחי״א שממעט את קומת החכמה מג״ר לו״ק דהיינו שלא תתפשט החכמה ממעלה למטה, אלא תאיר בבחינת ממטה למעלה, שהארה זו נבחנת לו״ק דחכמה בלבד. פעולה ב׳ הוא הזווג של האור העליון הממשיך קומת אור החסדים, ואז מאחר שמצד פעולת המסך ירדה קומת החכמה מג״ר לו״ק, ומצד ב׳ נתרבו החסדים מצד קו הימין שהוא כולו חסדים, ומצד הזווג של האור העליון בחסדים מרובים על המסך שבקו האמצעי, בסוד אברהם מהאי גיסא ויעקב מהאי גיסא, הנה אז נכנע קו השמאל ומתיחד עם החסדים שבקו הימין, ועם החסדים שבקו האמצעי, אמנם כל זמן שהמסך שבקו האמצעי אינו ממעט את קומת ג״ר דחכמה אין שום כח בעולם שיוכל ליחד אותו עם קו הימין.
ובזה מבאר לנו הזהר כאן את הפסוק וראיתם אותו כי ראיה ה״ס חכמה, ובאותו עת שהחכמה נגלית בשביל הצדיקים, באותו עת ממש נגלים יחד עמה דינים קשים ומרים על הרשעים הרוצים להמשיכה ממעלה למטה, וזכרתם כי אור החכמה נקרא זכר וזכירה, את כל מצות השם לשמור עצמו מלמשוך הארת החכמה ממעלה למטה, שזוהי פעולה א׳ של המסך למעט את קו השמאל מג״ר לו״ק. ואח״כ ועשיתם אותם להמשיך את קומת החסדים המתגלית על המסך דהיינו הפעולה הב׳ הנ״ל. וזה אמרו בשעתא דחמי בר נש וכו'. וראיה היא חכמה, ורואה את הדינים המתגלים עמה אדכר בר נש בסו״ה וזכרתם וכו׳. ואותו הענין היה בנחש הנחושת שהוא להכניע את קו השמאל שה׳ אמר למשה עשה לך שרף וגו׳ והיה כל הנשוך וראה אותו וחי כי כל הנשוך מחמת הדינים המתגלים בהמשכת החכמה ממעלה למטה וע״י שהיו מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים לקבל רק ממטה למעלה, לעשות נחת רוח ליוצרם אז וחי שהארת ו״ק דחכמה התלבשה בחסדים ומאירים יחד. וזה אמרו דהוה חמאן ליה היינו שהמשיכו הארת חכמה הנקראת ראיה הוו דחלי מקמיה דקב״ה ומנטרין גרמייהו שהיו שומרים את עצמם מלהמשיך את הג״ר דחכמה, שזוהי פעולה א׳ של המסך וגם בההוא דחילו דקב״ה שה״ס תקון המסך סלקא עלייהו מייא אתכסיין שהיא הפעולה הב׳ להמשיך קומת החסדים על המסך שבקו האמצעי וחסדים מכוסים מחכמה מכונים מים מכוסים המלבישים את הארת החכמה שבקו שמאל וחי כי שניהם מאירים הן חכמה והן חסדים.