פירוש הסולם
קכח)
ת"ח בי דינא וכו': בוא וראה, בית דין שלמטה בארץ, אינם גוזרים דין על האדם. עד י"ג שנה. מהו הטעם. הוא משום שעוזבים שבע שנים לשביעי, אשר אלקי כל הארץ יקרא. ואין רשות לאדם באלו שבע, ואלו שבע אינם שורים אלא על י"ג שלמטה, שהם כסא אליו, ומשום זה, כל הגזרות וכל הדינים שלמטה, הם מאלו שבע שלמטה, שהוא הכלל של עשרים שנה.
פירוש. בכל מצב של המלכות שיש בו דין, היא נקראת בית דין. ויש בה ב' מצבים של קטנות שהם דינים. א) כשמקבלת רק מבחינת נקודת החולם, שאז יש בה נפש רוח דקטנות, ודינים אלו הם בחינת דינים דנוקבא, ונקראת אז בית דין של מטה. מצב הב' הוא כשמקבלת מבחינת נקודת השורק, דהיינו שהיא עולה ומלבשת את הקו שמאל של בינה. שאז היא בבחינת חכמה בלי חסדים, (כנ"ל אות צ"ח) שאז משגת נשמה דקטנות. ודינים אלו נקראים דינים דדכורא, ונקראת אז בית דין של מעלה, מטעם שדינים אלו נמשכים מג"ר, דהיינו מנשמה דקטנות. והנה המלכות נקראת שבע, כנ"ל, וע"כ נפש רוח ונשמה שלה הם ג' פעמים שבע. באפן, שבמצב הא' דקטנות שאין לה רק נפש רוח דקטנות יש בה ב' פעמים שבע, שהם י"ד. ובמצב הב' דקטנות שיש לה גם נשמה, יש בה ג' פעמים שבע, שהם כ"א. וז"ס שבית דין של מטה הנמשך ממצב הא' של הקטנות דמלכות, אינם מענישים עד י"ג שנה ויום א', כי יום א' בשנה חשוב שנה, ויש שם ב' פעמים שבע, שהם י"ד, כעין בית דין של מטה, שהוא נפש רוח דקטנות שבמלכות. אבל בית דין של מעלה, שהוא בחינת נשמה דקטנות אינם מענישים עד כ' שנה ויום א', שיום א' בשנה חשוב שנה, ויש שם ג"פ שבע שהם כ"א.
וז"ש לעיל (אות קכ"ו)
כמה דעלמא דא עלמא תתאה דכלהו עלמין, הכי נמי כל דינוי מעלמא תתאה, שהעולם שלנו אינו יכול לקבל רק ממלכות. ולא מבינה,
ודא אקרי דינא עלאה על האי עלמא, שהדין של
ראש השנה, אע"פ שבא ממלכות, נחשב כדין עליון הבא מבינה, כלפי עולם הזה שלנו. כי דין זה של ראש השנה הוא מחמת הלבשת המלכות את קו השמאל של הבינה, (כנ"ל אות צ"ב בסולם ד"ה ביאור) שהוא דינים דדכורא ובחינת נשמה דקטנות של המלכות. וע"כ נחשב כלפינו לבחינת בינה. כי המלכות עולית אז לבינה. ונחשבת אז המלכות בינה ממש, כלפינו אנו. ובזה מתורץ הקושיא כיון שיום א' דרה"ש הוא בינה מאין יש דינים שם. והתירוץ הוא, כי הדינים הם ממלכות שעלתה לבינה שהוא לנו בינה ממש.
וזה אמרו,
בי דינא דלתתא בארעא לא גזרין דינא על בר נש עד י"ג שנין, דהיינו מצב הא' של קטנות המלכות, שהוא רק נפש רוח לבד דקטנות, שהם ב"פ שבע, שהם י"ד דהיינו י"ג ויום אחד כנ"ל.
מאי טעמא, בגין דשבקין שבע שנין לשביעאה אלקי כל הארץ יקרא. כי בית דין שלמטה אין להם אחיזה אלא בב"פ שבע של נפש רוח דקטנות, ושבע הג' של נשמה דקטנות המה עוזבים בשביל המלכות הנקראת אלקי כל הארץ,
ולית רשו לבר נש באינון שבע, כי אין רשות לאדם להתאחז בדינים של שבע הג', משום שנמשכים מעלית המלכות לבינה, ואין אדם משיג ושולט שם.
ואינון שבע לא שראן אלא על תליסר דלתתא דאינון כורסייא לגביה ושבע הג', שהם נשמה דקטנות, אי אפשר שיתגלו זולת אחד שכבר המלכות השיגה י"ג שנים מנפש רוח דקטנות, הנחשבים לכסא לשבע הג',
ובגין כך כל גזרין וכל דינין דלתתא, דהיינו הגזירות והדינים הנמשכים לבני אדם המטה שהם,
מאינון שבע שנין דלתתא שה"ס ב"ד של מעלה, דהיינו שבע הג' של המלכות, שהוא עולם התחתון, שהוא נשמה דקטנות של המלכות, הם
כללא דעשרין שנין, דהיינו ששבע הג' כולל בהכרח גם ב"פ שבע של נפש ורוח. כנ"ל, וכולל עשרים שנה. שב"ד של מעלה, דהיינו הנשמה דקטנות המלכות, מענישים אז. כמבואר.
