זהר

קכח) ויעש אלקים את שני המאורות, דא מאור, ודא מאור, בגין כך אנון נהורין דסלקי לעילא, אקרון מאורי אור, ואנון נהורין דנחתו לתתא, אקרון מאורי אש, דאנון דרגין לתתא, ושלטי כל יומי דחול, וע"ד כד נפיק שבתא מברכין על שרגא, דהא אתיהיב לון רשו לשלטאה.

פירוש הסולם

קכח) ​ויעש אלקים את שני המאורות דא מאור ודא מאור בגין כך אינון נהורין דסלקי לעילא אקרון מאורי אור: הכ' ויעש וכו' שני המאורות, הרי שזה מאור וזה מאור, שהשמש הוא מאור והלבנה היא ג"כ מאור בפני עצמה, משום זה אלו האורות העולים למעלה נק' מאורי אור, ואינון נהורין דנחתו לתתא אקרון מאורי אש, ואלו האורות היורדים למטה נק' מאורי אש, דאינון דרגין לתתא ושלטי כל יומי דחול, כי אלו מאורי אש, הם מדרגות שלמטה, ושולטות בכל ימות החול.
פירוש, כי אחר שביאר ענין הקטנות והגדלות המבוארים בהכתוב הזה, וביאר שלא יכלה הלבנה לעמוד במצב הזה של ב' מאורות הגדולים בקומה שוה, בסוד מצפ"ץ מצפ"ץ, וע"כ מיעטה את עצמה, וחזרה לעיבור, והשיגה המוחין דפב"פ, כנ"ל. ולפי"ז היה אפשר לחשוב שהמצב של שני המאורות הגדולים נתבטל לגמרי, אחר מיעוט הלבנה. וזה שמשמיענו בהמאמר שלפנינו, כי גם המצב דב' מאורות הגדולים עוד מאירים בהעולמות, אלא בסוד מאורי אש, כמ"ש לפנינו. והוא מטעם, כי שינוי הרוחני אין פירושו, שנעדר מצב הא' ומצב הב' לקח מקומו, אלא כל שינוי האמור ברוחנים, פירושו רק תוספות על מצב הקודם לכן, אבל גם מצב הקודם אינו נעדר. ולפיכך גם אחר שנתמעטה הלבנה לא נאבד מצבה הקודם, שהיתה עם הז"א בקומה שוה בסוד מצפ"ץ, כנ"ל.
וזה אמרו שני המאורות, דא מאור ודא מאור. הכ' שני מאורות הגדולים פירושו שהשמש היה מאור והלבנה היתה מאור. כלומר, לא כמו אחר המיעוט, שהלבנה בעצמה איננה כלל מאור, רק שמקבלת אור מהשמש אלא אז היתה גם עצם הלבנה עצם מאיר מעצמה כמו השמש. ובגין כך, אינון נהורין דסלקי לעילא וכו'. ומשום זה, כיון שהלבנה היתה פעם בבחינת עצם מאיר, לא לעדר ממנה מצב הזה גם לאחר המיעוט, כנ"ל. אלא מ"מ גם מבחינה זו, נמצא ההפרש עוד רב ביניהם כי אור השמש הוא מאורי אור, ואור הלבנה מאורי אש.
וטעם הדברים. כי נתבאר לעיל (בדף ק"ז ד"ה כגוונא), כי כל כח עלית הנוקבא אל הז"א לקומה שוה, הוא מטעם, שבעת קטנות היו ג' הספירות בינה ותו"מ שלו נפולים במדרגת הנוקבא, ונעשו עמה למדרגה אחת לכן בעת שהז"א חזר והעלה את בינה ותו"מ הנפולים שלו ממקום הנוקבא, והחזירם למדרגתו, הנה גם הנוקבא עלתה עמהם, להיותה נחשבה עמהם כמדרגה אחת, וע"כ נעשתה הנוקבא כעצם מדרגת הז"א, דהיינו לבחינת בינה ותו"מ שלו, אלא שנבחנו אז כימין ושמאל של מדרגה אחת, עש"ה. באופן, שהכלים כתר וחכמה דז"א, שלא נפלו ממנו לעולם, נשארו עתה לבחינת ימין וה"ס מאורי אור. ובינה ותו"מ שנפלו לנוקבא ועתה חזרו אליו, נעשו לבחינת שמאל, וה"ס מאורי אש. וזה אמרו, נהורין דסלקי לעילא אקרון מאורי אור, שהאורות המאירים למעלה, דהיינו בכתר וחכמה עד החזה, שלא היה בהם שום נפילה ממדרגת הז"א. הם נעשו לסוד הימין וה"ס אור השמש ונקראים מאורי אור. ואינון נהורין דנחתו לתתא אקרון מאורי אש, ואלו האורות שירדו למטה, דהיינו בינה ותו"מ שלו שירדו לבחינת הנוקבא, ועתה העלה הז"א אותם בחזרה אליו, ביחד עם הנוקבא, הם נקראים מאורי אש. להיותם בו בבחינת שמאל. ששם כח האש. דאינון דרגין לתתא ושלטי כל יומי דחול, שהם המדרגות שלמטה מחזה הנבחנות לבחינת כלים דאחורים, ושולטות בימות החול, כמו שמבאר והולך. וצריך שתבין שאין הפירוש שהז"א נשאר רק בב' ספירות כתר וחכמה, והנוקבא רק בבינה ותו"מ שלו, אלא שנכללים זה מזה, ויש כח"ב תו"מ אל הז"א, וכח"ב תו"מ אל הנוקבא, אלא כל ה' הספירות של ז"א נחשבים בעיקר לכתר וחכמה שלו, והם השולטים בו. וכל ה' הספירות של הנוקבא, נחשבים בעיקר לבינה ותו"מ דז"א, כי הם השולטים בה. וזכור זה.
וע"ד כד נפיק שבתא מברכין על שרגא, דהא אתיהיב לון רשו לשלטאה: ומשום זה, כשיוצא יום השבת מברכים על הנר, כי אז ניתן להם, למאורי אש, רשות לשלוט. פירוש כי ביום השבת נמצאו הזו"ן בזווג דגדלות פנים בפנים, וכבר נתבאר שאז הנוקבא טפלה אל הז"א, ואין לה מגרמה ולא מידי, אלא רק מה שנותן לה ז"א בעלה. ונמצא שאין רשות להנוקבא, שתגלה אז עצם המאור שבה מבחינת מאורי אש הנ"ל, שהרי צריכה אז להמצא בבחינת המיעוט, כדי לגלות אורות דגדלות דפנים בפנים, (כנ"ל דף ק"ח ד"ה וכבר) שאינם יכולים להאיר בה רק במיעוטה. אלא במוצ"ש, אחר שכבר נפסק הזווג הגדול דז"א ונוקביה פב"פ, אז יש לה להנוקבא רשות לגלות מאורי אש שלה.