זהר

קכח) ר' יהודה אמר, והא תנינן, דעל שבעה סמכין עלמא קיימא, דכתיב חצבה עמודיה שבעה. א"ל ר' יוסי, הכי הוא ודאי, אבל כלהו אחרנין בשביעאה קיימי, דאיהו סמכא דעלמא ואיהו צדיק. ודא אשקי ורוי עלמא וזן כלא. ועליה כתיב אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. וכתיב טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו.

פירוש הסולם

קכח) ר' יהודה אמר וכו': רי"א, והרי למדנו, שעל שבעה עמודים העולם עומד, שהם חג"ת נהי"מ, ולא על צדיק אחד בלבדו, כמ"ש ר' יצחק. א"ל ר' יוסי, כן הוא ודאי, אבל כל עמודים האחרים עומדים בכח עמוד השביעי שהוא הסומך של העולם, והוא הנקרא צדיק, דהיינו יסוד רז"א, והוא משקה ומרוה את העולם, שהיא הנוקבא. וזן כל העולמות. ועליו כתוב​ אמרו צדיק וגו'. וכתוב ​טוב ה' וגו'. פירוש, בעת שיסוד דז"א נוסע מהבינה, כנ"ל בדיבור הסמוך, נבחן היסוד לשביעי, כלומר לשביעי מבינה. וז"ש כלהו אחרנין בשביעאה קיימי, דהיינו בהיסוד שהוא ספירה שביעית מהבינה. ועליו לבדו העולם עומד כדברי ר' יצחק.