זהר

קכח) אלא מהכא, רזין דסלקין בשמא קדישא, אסור לאסגאה לון בפרטא, אלא לחברא כלהו, ולייחדא לון כחדא, למהוי חד. וכד אינון כחדא בכללא חדא, בדיוקנא חדא, אית לפרשא לון, ולמעבד פרטין דנפקי מההוא כללא דאיתחזי.

פירוש הסולם

קכח) אלא מהכא רזין וכו': ומשיב, אלא מכאן נשמע, שהסודות העולים בשם הקדוש, אסור להרבות אותם בפרט, אלא לחבר כולם וליחד אותם יחד להיות אחד. וכשהם יחד בכלל אחד בצורה אחת, יש לחזור ולפרש אותם, ולעשות פרטים היוצאים מאותו הכלל הנראה.
פירוש. קו האמצעי, שהוא ת"ת, שה"ס ו', נקרא כלל, משום שכולל ומיחד ב' הקוין ימין ושמאל. וב' הקוין ימין ושמאל נקראים פרטים, המשונים זה מזה, כי הימין ה"ס חסדים, והשמאל ה"ס חכמה. וע"כ הם נקראים פרט. וז"ש, רזין דסלקין בשמא קדישא, שהם ב' הקוין, חסד וגבורה, ימין ושמאל. אסור לאסגאה לון בפרטא, שאסור להמשיך הימין בפ"ע והשמאל בפ"ע בדרך פרט, מפני שהם דוחים זה את זה, ושניהם לא יכלו להאיר (כנ"ל בפלפה"ס אות ל"א) אלא לחברא כלהו וליחדא לון כחדא, אלא שצריכים לחבר הימין והשמאל וליחדם כאחד על ידי קו האמצעי למהוי חד, כי קו האמצעי עושה אותם לאחד. וכד אינון כחדא בכללא חדא, וכשימין ושמאל הם בכלל אחד, דהיינו בהו', שהיא קו האמצעי, שהוא כלל. בדיוקנא חדא, בצורה אחת דהיינו בצורת אור החסדים, שבו', כי בה שולט אור החסדים בלבד, (כנ"ל אות קכ"ב ע"'ש) אית לפרשא לון ולמעבד פרטין דנפקי מההוא כללא דאתחזי, צריכים אח"כ לחזור ולפרוט הימין והשמאל, זה בפ"ע וזה בפ"ע, מבחינת מה שיוצאים שניהם מן כלל ההוא הראוי, שהוא קו האמצעי, כי אז הם נכללים זה בזה, מכח תקון קו האמצעי, המסדר הארתם, שהחסדים שבימין יאירו מלמעלה למטה, והחכמה שבשמאל תאיר רק ממטה למעלה בלבד, שזה נעשה על ידי שמיעט הג"ר דחכמה דשמאל (כנ"ל בפלפה"ס אות ל"ב) שבדרך זה שניהם נשלמים, ושניהם מאירים (כמ"ש שם) וזהו ההפרש בין חג"ת לנה"י, כי אחר שת"ת שה"ס כלל, כלל ויחד הימין ושמאל, שהם חו"ג, זה בזה, ועשה אותם לאחד תחת שליטת החסדים, שבת"ת, חזר והפריט אותם מחזה ולמטה בימין ושמאל, הנקראים נצח והוד, שבהם מתגלים ב' האורות, חסדים שבנצח, וחכמה שבהוד, אלא ששניהם יוצאים מן הת"ת, שהוא כלל.