זהר

קכח) בויי' זקיף טעמא לעילא, הולך לפניהם יומם. עד הכא לא ידע, אי האי כלה אזלה לקמייהו, אי לא, דהא טעמא אפסיק בויהו"ה, אלא איהי הות תמן, אבל מאן דאזיל קמייהו, סבא עלאה, מאריה דביתא, ההוא דאומי ליה קב"ה. ומנו. אברהם. דכתיב, יומם יצוה יי' חסדו. וכתיב אם לא בריתי יומם ולילה. יומא דכל יומין כלילן ביה. יומא דשאר יומין, איהו שאר כל יומין ודאי. ועל דא אקרי יומם, ולא יום. ובג"כ הולך לפניהם יומם, הוא אזיל ביממא, וכלה אזלת בליליא, דכתיב ולילה בעמוד אש להאיר להם, דא כלה, כל חד כדקחזי ליה. ואתון חברייא, יומם ולילה יהא קמייכו, בכל שעתא. נשקוהו, וברכוהו כמלקדמין, ואזלו.

פירוש הסולם

קכח) בוהוי"ה זקיף טעמא וכו': בוהוי"ה זקוף טעם למעלה, ואח"כ כתוב, הולך לפניהם יומם, ועד כאן לא ידוע, אם כלה הזו, שהיא המלכות הרמוזה בהשם והוי"ה, הולכת לפניהם אם לא, שהרי הטעם מפסיק בוהוי"ה, כי נגון הפזר שעל והוי"ה, מפסיק בין והוי"ה, שהוא מלכות, ובין הולך לפניהם יומם. ומשיב, אלא היא, המלכות, הרמוזה בהשם והויה, היתה שם, אבל מי שהולך לפניהם הוא זקן הבית, בעל הבית, אותו שנשבע לו הקב"ה, ומי הוא. הוא אברהם, דהיינו חסד דז"א, שכתוב, יומם יצוה ה' חסדו, וכן אם לא בריתי יומם ולילה. אשר החסד נקרא יומם, משום שהוא יום שכל הימים, דהיינו כל הספירות של ז"א, כלולות בו בחסד, יום של שאר הימים, והוא שאר כל הימים ודאי, וע"כ נקרא יומם, ולא יום. ומשום זה כתוב, והוי"ה הולך לפניהם יומם. הוא, החסד דו"א, הולך ביום, והכלה, הרמוזה בוהוי"ה, הולכת בלילה. שכתוב, ולילה בעמוד אש להאיר להם, זו היא הכלה, שהיא המלכות, כל אחד כראוי לו, כי ז"א הוא ממשלת היום, והמלכות היא לממשלת הלילה. ואתם החברים, יומם ולילה יהיו לפניכם, ובכל שעה. נשקוהו וברכוהו כמקודם לכן. והלכו.