זהר

קכח) שררך: דא ציון, דאיהו טבור עלמא. נקודה דמינה הושתת העולם לארבע סטרין דאינון מזרח מערב צפון ודרום. ולקבלייהו רישא למזרח. גופא למערב. דרועין לדרום. רגלין לצפון. אות ברית נקודה באמצעיתא כגוונא דטבור.

פירוש מעלות הסולם

קכח) שררך דא ציון וכו': שררך זה ציון, נקודה שממנה הושתת העולם, כי מטרם שנמתקה המלכות בבינה, לא היה יכול העולם לעמוד ולהתקיים, ולכן נקראת אבן שתיה, דהיינו ששת המלכות להיות במקום בינה שהיא נקראת י״ה. לארבע צדדי העולם, שהם מזרח מערב צפון ודרום, דהיינו חו״ג תו״מ. כי כל המוחין וענין עלית תחתון לעליון לקבל מוחין, תלוים בנקודה האמצעית הזו, שהיא המלכות שעלתה לבינה. כי בירידתה למקומה עולים בינה ותו״מ דעליון למעלה וחוזרים למדרגתם, ומעלים עמהם גם את התחתון, ומקבל מוחין מן העליון, הרי שהכל נעשה ע״י נקודה האמצעית. לנגד ד׳ הצדדים, ראש העולם למזרח, היינו תפארת שנעשה לדעת, ונקרא שרותא דנהורא (עי׳ זהר במדבר בסלם מאמר הדגלים) הגוף למערב, היינו מלכות, בסוד שכינה במערב. הזרועות שהן מחזה ולמעלה ומאירים בחסדים מכוסים לדרום, ששם חכמה דימין המאירה בחסדים. הרגלים שהן מחזה ולמטה ומאירים בחסדים מגולים, לצפון ששם חכמה דשמאל, המתגלית בל״ב נתיבות החכמה. אות ברית היינו יסוד, הוא נקודה אמצעית, של ישוב העולם, כעין הטבור שהוא נקודה אמצעית דכללות העולם. (עי׳ זהר תצוה אות צ״ז בסלם מאמר בתרין נקודין אתפרשת מלכו שמיא).