זהר

קכז) היכלא דא, דאיהו רצון, רעוא דכלא, מאן דקשר קשרין, וסליק לון הכא, דא הוא דאפיק רצון מה' בחביבותא. בגו היכלא דא, אתכניש משה, ברחימו דנשיק נשיקי רחימותא, האי הוא היכלא דמשה, רוחא דא, רוחא דרחימותא, רוחא דיחודא, דאמשיך רחימו לכל סטרין.

פירוש הסולם

קכז) היכלא דא דאיהו רצון, רעוא דכלא, מאן דקשר קשרין וסליק לון הכא, דא הוא דאפיק רצון מה' בחביבותא: היכל הזה, שהיא היכל הרצון, להיותו רצון של הכל, מי שקושר קשרים, דהיינו שמייחד יחודים, ומעלה את היכלות התחתונים אל ההיכל הזה, זה הוא אשר יפק רצון מה' באהבה. בגו היכלא דא אתכניש משה ברחימו, דנשק נשיקי רחימותא, בתוך היכל זה נאסף משה אל עמו באהבה, שנשק נשיקי אהבה, שז"ס מ"ש וימת משה על פי ה'. שה"ס מיתת נשיקה כמ"ש חז"ל. האי הוא היכלא דמשה, זה הוא ההיכל של משה.
ולא יקשה לך מ"ש בזהר (בהיכלות פקודי דף רט"ז בחילופי גירסאות ) שזה ההיכל הוא של יעקב. הענין הוא, כי היכלות דפקודי מדברים מן היכלות דז"א דבריאה, והיכלות שבכאן מדברים מהיכלות דאו"א דבריאה, והיכלות דאו"א נבחנים לפנימיות, והיכלות דז"א נבחנים לחיצוניות אליהם, ונודע, שיעקב ומשה, שניהם בחי' ת"ת, שהוא אור הרוח, אלא יעקב הוא מלבר, דהיינו בחינת חיצוניות של הת"ת ומשה הוא מלגו, דהיינו בחינת פנימיות של הת"ת. ולפיכך כאן בהיכלות דאו"א, שייך היכל הששי למשה, שהוא פנימיות ת"ת, שהוא סוד הדעת. ושם בהיכלות דז"א, שהם חיצוניות לאו"א, שייך היכל הששי ליעקב, שהוא חיצוניות הת"ת.
רוחא דא רוחא דרחימותא, רוחא דיחודא, דאמשיך רחימו לכל סטרין רוח זה הוא רוח האהבה, רוח היחוד, הממשיך אהבה לכל חבחינות, ואנון תריסר נהורין סלקין ולהטין, ואלו י"ב האורות שבהרוח, עולים ולוהטים, כלומר, שמבחינת התכללותם בהתכללות של מעלה דאוירא דכיא, הם עולים. ומבחינת התכללותם בהתכללות של מטה, של הארת החכמה, הנמשך מקו שמאל, הם לוהטים.