זהר

קכז) לחיש ליה לרבי יהודה בלחישו, ודאי ההוא גברא דחמית, אליהו הוה, ולא בעא לגלאה רזין, בגין דתנדע שבחא דר"ש, דהוה ביומוי, ויבכון דרא עלוי. א"ל, די למבכי בכיה עליה.

פירוש הסולם

קכז) לחיש ליה וכו': לחש ר' אבא לר' יהודה בלחש, ואמר לו ודאי איש ההוא שראית הוא אליהו היה, ולא רצה לגלות לך הסודות כדי שתדע מעלתו של ר"ש, שהיה בימיך, ויבכו עליו הדור. אמר לו, ר' אבא, די לבכות בכיה עליו.