תוכן

קכז) עאלת את ז', אמרה ליה רבון עלמא, ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי נטרין בניך שבת, דכתיב זכור את יום השבת לקדשו. אמר לה, לא אברי בך עלמא, דאנת אית בך קרבא, וחרבא דשננא, ורומחא דקרבא, כגונא דנון, מיד נפקת מקמיה. הענין הוא, כי ז' מורה על היות המלכות עטרת בעלה, בסוד י' על ו' כנודע. וזהו זכור את יום השבת, להעלותו לעולם הזכר, ולקדשו להיות עטרת בעלה, בסוד הקדש, ובסוד אי"ה הרמוז בר"ת א"ת י"ום ה"שבת. והנה זכור עם י"ה בגמטריא רמ"ח מצות עשה, עלמא דדכורא, להעלות את, שהיא נקבה, בעולם הזכר, וזהו זכור את, ולהעלותה עד אבא ואימא, בסוד י"ה. ובסוד הרמוז בר"ת א'ת י'ום ה'שבת. ותהיה את זאת בסוד זי"ן, ובסוד בזאת יבא אהרן כו'. ורצתה שיברא העולם באור בחינה זו. והשיבה השי"ת, כי עם היות כי זי"ן יורה על היותה עטרת בעלה, ושם המנוחה והשבתת הקליפות כדפירשתי. גם כן יורה על המלחמה ועל כלי זין, חרבא דשננא ורומחא דקרבא, כי בהתגבר הנקבה על הזכר, הוא סוד הדין, בסוד ה' על ו', ובסוד הוה"י, אשר אז הוא דין וחרב ומלחמה. והענין הוא, כי כאשר תתגבר על הזכר, והם בחיק אבא ואימא, בסוד עטרת בעלה, אז הכל רחמים ומנוחה, והשבתת הקליפות. וכאשר תתגבר על הזכר למטה בעולם הבנין, אז הוא דין ומלחמה וחרבא דשננא וקרבא כו', וכלי זין, והכל כלול בזי"ן, אם בצורתה י' על ו', ואם בקריאתה כלי זין. וכתוב בספר ישן, כגונא דנון. והכונה על נון פשוטה, שצורתה כצורת ז', אלא שזו קצרה, וזו ארוכה. ומורה על הדין, שהיא ממנצפ"ך, סוד ה' גבורות. ועם היות, כי היא כללא דדכר ונוקבא כנודע. מכל מקום, הוא מורה התגברות הנקבה על הזכר, בסוד י' על ו'. והוא"ו ארוכה, להורות על התפשטות הדינין למטה, בסוד הנקבה. ולפיכך, ן' פשוטה, תמיד מורה על הנקבה כנודע, כמו: להם, להן, אביהם, אביהן. זה זכר וזה נקבה. ואמנם אומרו קרבא, דחרבא דשננא, ורומחא דקרבא, כי התגברות הדינין הוא בג' סיבות: אם מצד הגבורות התחתונות, אשר שם המלחמה. הן מצד המלכות עצמה, שהיא הנקרא חרבא דשננא כנודע. והן מצד ת"ת עצמו, שהוא רומח: רמח ו', רמ"ח מצות עשה, מצד הו', כי בהתגברות הדינין, ימשכו דינין מהתחתונים ומהעליונים, ולפיכך אין ראוי לברא העולם בבחינה זו, כי יגברו הדינין וישחיתו העולם.