זהר

קכז) פתח ואמר ויי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וגו'. ויי', זקיף טעמא לעילא, אמאי. אלא, בההוא שעתא כמה יאות ושפירו הות להאי כלה, דאתכפיאת עד השתא בגלותא, והשתא אזלת בזקיפו דרישא באכלוסהא בחדוה.

פירוש הסולם

קכז) פתח ואמר, וה' וכו': פו"א, והוי"ה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וגו'. והוי"ה, שרומז על המלכות, זקוף עליו טעם מלמעלה, דהיינו שכתוב עליו פזר, שהוא עומד זקוף. למה. ומשיב, אלא באותה שעה, כמה נאה ויפה היתה לכלה הזו, שהיא המלכות, שהיתה נכנעת עד עתה בגלות, ועתה היא הולכת בזקיפת ראש בתוך ההמון שלה בשמחה.