זהר

קכז) וברזא דקרבנא כד סליק, כלא אתקשר דא בדא, ונהיר דא בדא, כדין קיימי כלהו בסליקו, ומחשבה אתעטר באין סוף. ההוא נהירו דאתנהיר מניה מחשבה עלאה, אקרי אין סוף. ומניה אשתכח וקיימא ונהיר למאן דנהיר, ועל דא כלא קאים. זכאה חולקיהון דצדיקייא בעלמא דין, ובעלמא דאתי.

פירוש הסולם

קכז) וברזא דקרבנא כד סליק, וכו'. ובסוד הקרבן, כשעולה על המזבח, נעשו כל אלו היחודים דג' רישין דא"א ברדל"א, ובינה בראש א"א וכו' על דרך שנתבאר עד הנה, כלא אתקשר דא בדא, שמתחילה נתקשר הכל זה בזה, כי בעת ירידת הפרסאות, שבינה ותו"מ דכל מדרגה, חוזרים ממקום התחתון למדרגתם בהעליון, מעלים אז עמהם גם את התחתון, להיותו דבוק בהם, ונמצאים אלו בינה ותו"מ החוזרים למדרגתם, שהם מקשרים כל תחתון בהעליון, ועל ידי זה נמצאים הזו"ן עולים לבינה, והבינה לראש דא"א, וראש דא"א לרדל"א לט' היכלות שבו. כנ"ל. ונתבאר לעיל שעל ידי עליה זו נסתם הבינה מטעם חוסר חסדים. ואז, ונהיר דא בדא, ומאירים זה בזה, כי מזדווג ומוציא קומת החסדים בסוד לבוש יקר דנהיר, ואז מאירים החסדים בהחכמה והחכמה בחסדים כנ"ל.
כדין קיימי כלהו בסליקו, ואז נמצאים כל המדרגות בסוד העליה. כי בינה וזו"ן נמצאים בהעליה לא"א, לסוד ג' רישין שבו, וג' רישין דא"א בהעליה לרדל"א לסוד ט' היכלות אשר שם, כמ"ש לעיל. ונמצא ומחשבה אתעטר באין סוף. והמחשבה שה"ס א"א, נתעטר, בעלייתו לרדל"א, בסוד אור אין סוף, דהיינו בהארת תשע היכלין אשר ברדל"א, שבהם מאיר אור אין סוף, כי ההוא נהירו דאתנהיר מניה מחשבה עלאה אקרי אין סוף. כי אותו ההארה שהמחשבה עלאה, שהוא א"א, מאירה משם, שהם תשע היכלין כנ"ל. הוא נקרא אין סוף. ומניה אשתכח וקיימא, ונהיר למאן דנהיר. וממנו, מא"ס, נמצא, א"א, עומד ומאיר למי שמאיר. ועל זה עומד הכל. דהיינו על המשכת אור א"ס אל העולמות ע"י א"א, על דרך שנתבאר. זכאה חולקיהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי, אשרי חלקם של הצדיקים המעלים מ"ן ומייחדים היחודים הגבוהים האמורים, בעוה"ז ובעוה"ב. כי נוחלים שני עולמות.