זהר

קכז) מאי בין האי להאי. בזעיר אפין, כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמי, כתיב, ויחר אף יי׳ בם וילך. מאי וילך. דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי, ומאן דאשכח קמיה, אזיל ולא אשתכח. הה״ד, כי רוח יי׳ נשבה בו ואיננו. באריך אפין כתיב, ועובר על פשע. וכתיב, ורוח עברה ותטהרם. ותאנא, הכא כתיב, עובר על פשע בההוא ארחא. התם, ועבר יי׳ לנגוף את מצרים.

פירוש הסולם

קכז) מאי בין האי להאי וכו׳: שואל מה בין זה לזה, בין א״א לז״א. ומשיב, בז״א, כשיורד האורח ההוא מתחת נקבי החוטם, כתוב ויחר אף ה׳ בם וילך. מהו וילך. היינו, שיוצא רוח של רוגז מאלו הנקבים, ומי שנמצא לפניו הולך ואינו נמצא. ז״ש, כי רוח ה׳ נשבה בו ואיננו. אבל בא״א, כתוב ועובר על פשע, וכתוב, ורוח עברה ותטהרם. ולמדנו, כאן בארח הזה כתוב, עובר על פשע. ושם, ועבר ה׳ לנגוף את מצרים.
פירוש. ארח זה שעל שפה עלאה הוא דרך שיעבור בו רוח החכמה בשביל הצדיקים הנזהרים לקבל בבחינת קו האמצעי ממטה למעלה. וז״ש זכו עובר לא זכו פשע. הצדיקים הזוכים להיות דבוקים בקו האמצעי, ומקבלים הרוח ממטה למעלה, הרי הוא בשבילם עובר על פשע. אבל הרשעים שאינם זוכים להיות דבוקים בקו האמצעי, ורוצים להמשיך הרוח ממעלה למטה הוא להם פשע, כלומר שמתגלים עליהם הדינים דמלכות הנקראים פשע. אבל, האי בזעיר אפין. כי בא״א הוא כולו רחמים ולא שייך שם זה. וז״ש בזעיר אפין, כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמא, הנה לאותם שאינם דבוקים כראוי בקו האמצעי נאמר בהם, ויחר אף ה׳ בם וילך. כי אהרן ומרים בעת שהיו מדברים במשה, שה״ס קו האמצעי, לא היו אז דבוקים בו, וע״כ, ויחר אף ה׳ בם וילך. מאי וילך, דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי, דהיינו שמתגלה דרך שם הפשע, כנ״ל לא זכו, פשע. ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח. מי שנמצא לפניו, דהיינו שזכה לחכמה, הולך משם, והחכמה אינה נמצאת בו עוד. ז״ש, כי רוח ה׳ נשבה בו ואיננו. כי נסתלק מהם. אבל, באריך אפין כתיב ועובר על פשע. שרוח החכמה עובר על הפשע, ומכלה אותו, וכן ורוח עברה ותטהרם. מפני שלא שייכים בו דינים, אלא להיפך הוא משבית הדינים, והוא כולו רחמים. כי ועובר על פשע, פירושו שעובר לכלות את הפשע, כי, הכא כתיב עובר על פשע בההוא ארחא, התם, ועבר ה׳ לנגוף את מצרים, מה ועבר אשר שם, פירושו לכלות את המצרים, אף עובר על פשע שבכאן, פירושו לכלות הפשע.