חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

אות קכז

זהר

קכז) א"ר יצחק לרבי יהודה, כתיב זכור את יום השבת לקדשו, ותנינן זכרהו על היין, אמאי על היין. א"ל, בגין דיין חדוותא דאורייתא, ויינא דאורייתא, חדוותא הוא דכלא. והאי יין חדי למלכא, והאי יין מעטרא למלכא בעטרוי, הה"ד צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו. ותנינן בכלא בעייא לאחזאה ב"נ עובדא. דלא אשתכח קדושה אלא ביין, כד"א כי טובים דודיך מיין, מיין אינון טבאן, נזכירה דודיך מיין. וע"ד קדושה דשבת ביין, והא אוקמוה, והא אתמר.

פירוש הסולם

קכז) א"ר יצחק וכו': אר"י לר' יהודה, כתוב, זכור את יום השבת לקדשו. ולמדנו, זכרהו על היין. שואל, למה על היין, א"ל משום שהיין, הוא שמחה של התורה, שה"ס מוחין של הארת חכמה הנקרא יין (כנ"ל אות ק"ג) המאירים בז"א שנקרא תורה, ויינה של תורה, שהוא המוחין דז"א, הוא שמחת הכל. ויין הזה משמח את המלך, שהוא ז"א, ויין הזה מעטר את המלך בעטרותיו, דהיינו המוחין דג"ר, ז"ש צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו. ולמדנו, בכל דבר צריך אדם להראות מעשה למטה לעורר כנגדו השורש למעלה, כי לא נמצא קדושה אלא ביין, כש"א, כי טובים דודיך מיין, שפירושו, שהם טובים משום שהם יין. וכן, נזכירה דודיך מיין. וע"כ הקידוש של שבת הוא על היין. וכבר העמדנו ולמדנו.