זהר

קכז) אוף הכא ושלח ביד איש עתי, דהוא זמין להאי. ורשים להאי, וכהנא הוה אשתמודע ביה, חד עינא יתיר מאחרא פורתא. סורטא דעל עינא אתחפיא בשערין סגיאין. מכחלא עינא, ולא מסתכל במישר. האי הוא ב"נ זמין להאי, וכדקא חזי ליה. וע"ד כתיב ביד איש עתי.

פירוש הסולם

קכז) אוף הכא ושלח וכו': אף כאן, ושלח ביד איש עתי, היינו שהוא מוכן לזה ורשום לזה, והכהן היה מכיר בו, כי עין אחת היתה גדולה קצת יותר מהשניה, העור שעל העין, דהיינו העפעפים, מכוסה בשערות גדולות, העין בצבע כחול, ואינו מביט במישור. זה הוא אדם המוכן לזה, לשלוח השעיר לעזאזל, והוא כראוי לו, וע"כ כתוב, ביד איש עתי. סורטא, פירושו עפעפים, לפי הענין.