זהר

קכז) א״ר יצחק, רב מכל ליואי, קרח הוא, דעבדיה קב״ה לתתא, כגוונא דלעילא, וקרייה קרח. אימתי. בשעתא דגליש בגיניה להאי איש, דכתיב קרח הוא.

פירוש הסולם

קכז) אמר ר׳ יצחק וכו׳: אר״י, הגדול מכל הלוים הוא קרח, שעשהו הקב״ה למטה כעין איש של מעלה, וקראו קרח, מתי קראו קרח, היינו בשעה שמרט בשבילו לאיש זה של מעלה, שכתוב איש כי ימרט ראשו קרח הוא. (כנ״ל אות קי״ט).