זהר

קכז) למלכא דשלח לכל אנשי מדינתא, דישתכחון עמיה ביום פלן, בדוך פלו. עד דהוו ק מזמני גרמייהו אינון בני מתא, אקדים חד ואתא לההוא אתר, בין כך ובין כך אתא מלכא, אשכח לההוא בר נש דאקדים תמן. א״ל בני מתא פלוני לאן אינון. א״ל מארי אנא אקדימנא מנייהו והא אינון אתיין אבתראי לפקודא דמלכא. כדין טב בעיני מלכא ויתיב תמן בהדיה וישתעי עמיה ויתעביד רחימא דמלכא. בין כך אתו כל עמא ואתפייס עמייהו. אבל אי בני מתא לא אתיין וחד לא אקדים ואשתעי קמי מלכא לאחזאה בגיניהון. מיד כעס מלכא מה כתיב מדוע באתי ואין איש.

פירוש מעלות הסולם

קכז) למלכא דשדר לכל וכו': ומשיב אלא בדומה למלך ששלח לכל אנשי מדינתו שימצאו עמו ביום פלוני במקום פלוני. עד שבני העיר הכינו את עצמם, הקדים אחד ובא אל המקום ההוא. בין כך ובין כך בא המלך, ומצא שם אדם ההוא שהקדים. אמר לו המלך פלוני בני העיר איפה הם. אמר לו, אדוני אני הקדמתי את עצמי מהם. והרי הם באים אחרי לפקודת המלך. אז היה טוב בעיני המלך, וישב שם עמו, ודבר עמו, ונעשה אהובו של המלך. בין כך באו כל העם, ונתרצה המלך עמהם. אבל אלו בני העיר לא היו באים, ואחד לא הקדים לדבר לפני המלך ולהראות בשבילם. מיד היה כועס המלך. מה כתוב. מדוע באתי ואין איש.