זהר

קכז) וביה אתקריאו תלת אבהן שביעיות. כמה דאת אמר, ויכל אלהים ביום השביעי, וישבות ביום השביעי. ויברך אלהים את יום השביעי. ויברך אותו: מסטרא דברכה. ויקדש אותו: מסטרא דקדושה. וישבות בו: מסטרא דיחוד.

פירוש מעלות הסולם

קכז) וביה אתקריאו תלת וכו': בו היינו בהארת ג״ר של היסוד, נקראים שלשת האבות שהם חג״ת שביעיות, שמתברכים באור הג״ר שנקרא שביעי כמו שאתה אומר, ויכל אלהים ביום השביעי. וישבות ביום השביעי. ויברך אלהים את יום השביעי. ונודע שהמוחין באים תמיד בסוד ג׳ קוים הנמצאים מג׳ נקודות חלם שורוק חירק, לכן נאמר ויברך אותו: מצד הברכה שה״ס ימין. ויקדש אותו: מצד הקדושה שה״ס חכמה דשמאל. וישבות בו. מצד היחוד שהוא הקו האמצעי המייחד ימין ושמאל לאחד.
פירוש: ז׳ ימים ה״ס ז׳ ספירות חג״ת נהי״מ, שז״א כולל ששת ימים, ומלכות ה״ס יום השביעי וע״כ ביום השביעי מתגלה שלמות המלכות, ובנינה פב״פ עם ז״א, והם עולים ומלבישים את או"א עלאין, ומקבלים השפע מפה דא״א הנקרא עתיקא סתימאה. אבל בימות החול אין שלמות אל המלכות מלפני גמר התקון, ולכן אין ז״א בימי החול בזווג שלם עם המלכות, וכשאינו בזווג עם המלכות הוא חסר ג״ר, ולכן נבחן שביום השבת כשמלכות נשלמת ובאה בזווג עם ז״א, מקבל ז״א ג״ר על ידה וכל הספירות שלו מאירות בהארות ג״ר ונקראות בשם שביעיות ע״ש המלכות שהיא יום השביעי המתברכים על ידה, וזה אומרו וביה אתקריאו תלת אבהן שביעיות וכו' כי ע״י זווג זו״ן בשלימותה של המלכות נקראים כולם שביעי.