פירוש הסולם
קכו)
האי רוחא אתכליל בשית וקיימא בשית, אתכליל בשית דלתתא בהדיה וקיימא בשית עלאין: רוח הזה נכלל בששה, ועומד בששה, כי נכלל מששה היכלות התחתונים ממנו, ועומד בששה עליונים. כלומר שהעליון כלול בעצמו מכל התחתונים ממנו, וע"כ יש בו עצמו ששה היכלות מבחינת התכללות. ואלו נבחנים בו להיכלות עליונים. ומלבד זה הרי עולים אליו כל היכלות התחתונים דרך העמודים שבאמצע כל היכל והיכל, כנ"ל, וע"כ יש בו ששה היכלות מבחינת מה שמקבל בתוכו את היכלות התחתונים ונכלל מהם, ואלו נבחנים בו לששה היכלות תחתונים.
ובגין כך האי רוחא אפיק תריסר נהורין, כלילן כלהו מתתא ומלעילא. ומשום זה הוציא רוח הזה י"ב אורות, שכל אחד ואחד כלול מלמטה ומלמעלה.
הני תריסר נהורין, אינון חדון לסלקא לעילא, ולקבלא כל אינון דלתתא: י"ב אורות אלו, הם שמחים כולם לעלות למעלה, וכן שמחים כולם לקבל כל אלו שהם למטה. פירוש כי אלו ששה היכלות, אע"פ שהם ששה מ"מ נבחנים לעשר ספירות, כי היכל התחתון כולל שתים, יסוד ומלכות, והיכל העליון כולל שלש, כח"ב, וע"כ הם עשר. והיכל השביעי ה"ס ע"ס בפ"ע שה"ס קדש קדשים כמ"ש להלן. וז"ש
אתכליל בשית דלתתא בהדיה, וקיימא בשית עלאין שלכאורה קשה הרי לא יש למטה ממנו רק חמשה היכלות ולא ששה, ובהאמור מובן, שהכונה הוא, שהוא לבדו כולל ג"ר כח"ב, ותחתיו נבחנים לחג"ת נה"י שהם ששה. וזה שמביא הכתוב
כחוט השני שפתותיך, להורות שהרוח שבכאן היא בחינת ראש, כי השפתים הם בראש, ונקרא
חוט השני, שהוא לשון משנה, על שם המלכות דראש, שהם השפתים, להיותה מתוקנת במשנה, דהיינו בב' המלכיות הנק' מנעולא ומפתחא, כנוהג בג"ר, משא"כ בו"ק אין מגולה שם רק מלכות אחת שה"ס מפתחא בלבדה והמנעולא טמיר ונעלם שם.
(כנ"ל בהקדמת הזהר דף נ"ט ד"ה ולא אתרשים עש"ה) ולפיכך הזווג שבכאן הוא להמשכת אוירא דכיא בסוד אתדבקותא רוחא ברוחא, שה"ס ד' רוחין דאהבה, כמ"ש
בזהר תרומה אות שע"ב ע"ש. שה"ס
אור הרוח של הג"ר העליונים, דהיינו ו"ק דג"ר, כי הג"ר דג"ר אינם מתגלים בהעולמות. וז"ש
(בזהר בהיכלות פ' פקודי דף רט"ז בחילופי גירסאות) האי היכלא שתיתאה באינון נשיקין, לאתדבקא רוחא ברוחא, כד"א ישקני מנשיקות פיהו, וכל נשיקה איהו יעקב, דאיהו רוח, וכו', הנשיקין שבהיכל הששי הזה, הם לזווג רוח ברוח, כמ"ש ישקני מנשיקות פיהו, וכל נשיקה היא בחינת יעקב, שהוא בחינת רוח וכו'. שפירושו ו"ק, דהיינו אור דחסדים, אלא שהוא ו"ק עליונים דג"ר עליונים, והוא כל בחינת הג"ר המאירים בהעולמות.
ולפיכך מטרם שהתחתונים נשלמו במוחין דהארת חכמה מסוד המוחין דאחורים, וכן מהיכל החמישי, לא יוכלו לקבל מהזווג דנשיקין שבכאן, כי הגם שהיא אור דחסדים אמנם הוא ו"ק דג"ר העליונים, הנבחן לג"ר ממש, ומטרם שהתחתונים מקבלים הארת החכמה הם בחינת ו"ק בלי ראש כנודע. ונמצא שהיכל הששי הוא בחינה בפני עצמו, דהיינו ו"ק דג"ר מבחינת חסדים, וכנגדו ההיכלות התחתונים ממנו הם בחינה בפני עצמו דהיינו ו"ק דג"ר מבחינת המוחין דהארת חכמה.
וזה אמרו,
האי רוחא אתכליל בשית וקיימא בשית וכו', רוח הזה נכלל בששה, חג"ת נה"י, דהיינו ו"ק דג"ר, ע"י ההיכלות התחתונים שעלו אליו, ועומד בפני עצמו ג"כ בששה חג"ת נה"י דהיינו ו"ק דג"ר, וכו'. וההפרש ביניהם רב מאד כי חג"ת נה"י של עצמו הם בחינת חסדים, דהיינו אוירא דכיא כנ"ל, אבל חג"ת נה"י של התחתונים הם בהארת החכמה, כנ"ל. וז"ש
כלילן כלהו מתתא ומלעילא, שהי"ב אורות נכללו כולם זח בזה, מלמטה ומלמעלה, כלומר, החג"ת נה"י של מעלה שהם אוירא דכיא, נכללו מהחג"ת נה"י של מטה, שהם בהארת חכמה, וכן החג"ת נה"י של מטה, שהם הארת חכמה, נכללו מהחג"ת נה"י של מעלה שהם אוירא דכיא, חסדים.
הני תריסר נהורין, אנון חדון לסלקא לעילא, אלו י"ב האורות מהתכללות של מעלה בחסדים, שמחים בעליתם למעלה בהתכללותם בהחסדים.
ולקבלא כל אינון דלתתא, וכן הם שמחים לקבל ההתכללות של מטה, דהיינו, המוחין דהארת החכמה.
