זהר

קכו) אתא לגביה דר' אבא, סח ליה, סליק רבי אבא ידוי על רישיה, ובכה ואמר, ר"ש ריחייא דטחנין מניה מנא טבא כל יומא, ולקטין ליה, כמה דכתיב, הממעיט אסף עשרה חמרים, והשתא ריחייא ומנא אסתלקו ולא אשתאר בעלמא מיניה, בר כמה דכתיב, קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת. ואלו באתגלייא לא כתיב, אלא למשמרת: לאצנעותא. השתא מאן יכיל לגלאה רזין, ומאן ינדע לון.

פירוש הסולם

קכו) אתא לגביה וכו': בא לפני ר' אבא,וסיפר לו. העלה ר' אבא את ידיו על ראשו, ובכה. ואמר, רחים שטוחנים בו מן טוב כל יום, דהיינו גילוי סודות התורה, המכונה מן, ולוקטים אותו, כמ"ש הממעיט אסף עשרה חמרים, ועתה נסתלקו הרחים והמן, ולא נשאר ממנו בעולם, מלבד מה שכתוב, ​קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת, בגלוי לא כתוב, אלא למשמרת, שפירושו להניחהו בצנעה. ועתה מי יוכל לגלות סודות ומי יודע אותם.