זהר

קכו) מאור גדול, דא הוא שמשא, ואית ביה תרין עשר פתחין, אית ביה תרי עשר שעתי, ושמשא שליט על יומא, מאור קטן, אית ביה תרי עשר פתחין, ודא סיהרא, ושלטא על ליליא, וליליא אית ביה תריסר שעתי, ועל דא ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, שמשא ותריסר פתחין אתעבידן י"ג מכילן דרחמי, ליל סיהרא ותריסר פתחין ואתעבידו י"ג, ואתעבידו שמשא וסיהרא חד ויום ולילה אחד, הה"ד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, ורזא דא לעילא.

פירוש הסולם

קכו) מאור גדול דא הוא שמשא, ואית ביה תרין עשר פתחין, אית ביה תרי עשר שעתי, ושמשא שליט על יומא: מאור הגדול הוא השמש, ויש בו שנים עשרה פתחים, ושתי עשר שעות, והשמש שולט על היום. מאור קטן, אית ביה תרי עשר פתחין, ודא סיהרא, ושלטא על ליליא, וליליא אית ביה תריסר שעתי, מאור הקטן, יש בו שנים עשרה פתחים והיא הלבנה, דהיינו הנוקבא דז"א, והיא שולטת על הלילה, ויש בהלילה שתי עשר שעות.
ועל דא, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, וע"כ נאמר ​ביום ההוא וגו', שנאמר ב' פעמים אחד, כי נאמר אחד אצל שם הויה שהוא ז"א, מאור הגדול, ונאמר אחד אצל שמ"ו, שהוא הנוקבא, מאור הקטן. שמשא ותריסר פתחין אתעבידו י"ג מכילן דרחמי. ליל, סיהרא, ותריסר פתחין ואתעבידו י"ג, השמש ושנים עשר פתחים שבו, נעשו י"ג מדות הרחמים. הלילה, שהיא הלבנה, ושתים עשר פתחים שבה, נעשו גם כן י"ג. ונעשו השמש אחד, והלבנה אחד. ואז נאמר ביום וגו' הויה אחד ושמו אחד, כי אח"ד בגי' י"ג וכיון שיש בהויה שה"ס שמשא, י"ג, ע"כ נאמר הוי"ה אחד. וכן על י"ג של הנוקבא, שה"ס הלבנה הנק' שמו, נאמר עליה ושמו אחד, ואתעבידו שמשא, וסיהרא חד, ויום ולילה אחד, הה"ד ויהי וגו', ונעשו השמש והלבנה אחד, וכן יום ולילה נעשו אחד, וזה שכתוב עליהם, ​ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ורזא דא לעילא, וסוד יחוד הזה נעשה רק למעלה. כלומר, למעלה מחזה של הנוקבא, ששם יש יחוד השלם הזה, ולא מחזה ולמטה כנ"ל דף פ"ו ד"ה וזה ע"ש.
וביאור הדברים. כי הזהר רוצה לבאר לנו סו"ה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, שהמשמעות הוא שגם הערב חוזר להיות יום. וכן ההפרש מהיחוד שבהכתוב ויהי ערב שבכאן, אל הכתוב ביום ההוא יהיה הו"יה אחד ושמו אחד, שכתוב בו ב"פ אחד. וצריכים לדעת, שסוד אחד, ה"ס המוחין הגדולים דהארת החכמה, שבהיותם מאירים בהעולמות מתגלה יחודו ית' בהעולם. וע"כ אמרו (בזהר חדש יתרו אות קפ"ב), אשר אחד הוא בגי' י"ג, בסוד י"ג מדה"ר. כי מספר י"ג הנעשה בעשר הספירות, יורה שהם ממשיכים הארת החכמה. מסוד י"ג מדות הרחמים שבא"א, (כנ"ל בהקדמת הזהר דף ו' במראות הסולם ד"ה והנה) וז"ש שממשלת היום נמשך מי"ב פתחין שבשמש לי"ב שעות היום, אשר עם עצם השמש המאיר מי"ב פתחים הרי הם י"ג שה"ס הויה אחד. כי השמש, הוא ז"א, ממשיך מי"ג מדות הרחמים המוחין הגדולים דהארת החכמה, ואז נק' הויה אחד. ועד"ז נתקנו י"ב פתחין בהלבנה, שה"ס הנוקבא, אשר עם עצם הלבנה, שבה הפתחים פתוחים לקבל מהשמש, הוא במספר אחד, דהיינו י"ג, וז"ס ושמו אחד. אמנם זה יהיה בגמר התיקון, כשיהיה אור הלבנה כאור החמה, ואז נאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. אבל בשתא אלפי שני, אחר שנתמעטה הלבנה, הרי עצם הלבנה אינה מגולית כלל, שתשלים מספר אחד כנ"ל, שהרי אינה מאירה מעצם שבה, אלא ממה שמקבלת מהשמש, ולפיכך לא כתיב כאן ויהי ערב אחד ובוקר אחד, אלא שניהם נכללים ביום אחד. כי בחינת אחד, אינה מתגלה זולת בממשלת שניהם כאחד, אשר אז הלילה נכללת ובאה בממשלת היום, וע"כ כתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.