זהר

קכו) כד נהיר מחשבה, ולא אתיידע ממאן דנהיר, כדין אתלבש ואסתים גו בינה, ונהיר, למאן דנהיר ואעיל דא בדא, עד דאתכלילו כלהו כחדא.

פירוש הסולם

קכו) ) כד נהיר מחשבה ולא ידיע וכו': כאשר מאירה המחשבה שלא נודעה ממי היא מאירה, דהיינו מוחא דאוירא כנ"ל. וכה היא נתלבשה ונסתמה תוך הבינה, ומאירה למי שמאירה, ונכנסים זו בזו עד שנכללים כולם כאחד.
פירוש. כי נתבאר לעיל (באות קכ"ד ד"ה כדין בטש) שעל ידי הביטוש דנהירו דרדל"א בנהירו דפרסא, חזרה הפרסא למקומה למלכות, ובינה ותו"מ שנפלו מכל המדרגות חוזרות למעלתם למקומם כבתחילה. ע"ש. ונמצא שגם הבינה שיצאה מראש דא"א, חזרה עתה לראש א"א ומקבלת שמה שוב אור החכמה. גם נודע שבהיות חכמה דא"א בחוסר חסדים ע"כ הבינה נסתמה שם. בסוד עמיק וסתים בשמא, (כנ"ל בהקדמת הזהר דף כ"ב אות י"ד בד"ה קיימא ולא קיימא עש"ה.) כי הז"ת דבינה אינן יכולות לקבל חכמה בלי לבוש החסדים, כמ"ש שם.
וז"א, כד נהיר מחשבה ולא ידיע ממאן דנהיר, דהיינו ראש הב' דא"א הנקרא מוחא דאוירא. שהוא מאיר בג"ר, אחר ביטוש רדל"א באור הפרסא כנ"ל, (בד"ה כדין בטש) אשר אז חוזרת גם הבינה לראש דא"א, כנ"ל. כדין אתלבש ואסתים גו בינה, נמצא אז שמתלבש בהארתו ונסתם תוך הבינה. כי הבינה עלתה לראש ומלבשת אותו, ואור החכמה שמקבלת ממנו סותמתה. כמבואר. ומ"ש מחשבה ולא ידיע, שהוא מוחא דאוירא, הוא בדיוק, להוציא ב' ראשים דא"א האחרים ,שהם כתרא, ומו"ס, שהם אינם מאירים לאחרים, כי כתרא הוא בבחינת לא ידע, להיותה מלבישה לרדל"א. ומו"ס בנהירו סתים, כנ"ל (באות קכ"ג ד"ה רעו דמחשבה ע"ש). וע"כ נבחן, שגם אחר שעלתה לראש א"א, אינה מלבשת אותם, אלא למוחא דאוירא בלבדו.
ונתבאר שם (בהק' הזהר דף כ"ג אות י"ד ד"ה וז"ש) שבכדי לפתוח הארת החכמה מסתימתה נעשה זווג הממשיך קומת חסדים, ונתלבשה החכמה בהחסדים, ואז נגלה הארתה ע"ש. וז"ש כאן, ונהיר למאן דנהיר דהיינו שנזדווג והאיר קומת החסדים, הנק' לבוש יקר דנהיר, כמ"ש שם. ועל ידי זה ואעיל דא בדא שהחכמה נכנסה ונתלבשה בתוך אור החסדים, וכן אור החסדים נכללה באור החכמה, עד דאתכלילו כלהו כחדא, עד שנכללו כולם כאחד, דהיינו לרבות גם זו"ן הנכללים ג"כ בזווג הזה, להיותם הגורמים ליציאת קומת החסדים בהבינה (כנ"ל בראשית א' דף רפ"ז אות שס"ג ד"ה תלת ע"ש).