זהר

קכו) ת״ח, דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא, והכי הוא. כתיב גדל פרע שער ראשו, בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה, ויתפרש מיין ושכר וענבים, בגין דכלהו סטר שמאלא, ולא תליין שערא. יין אימא עלאה. שכר סטרא דאחידו ביה ליואי ונפקי מיין עלאה ולא תלי שערא. ובג״כ כד סליקו ליואי לההוא אתר, בעיין לאעברא כל שערא דלהון, כד״א והעבירו תער על כל בשרם.

פירוש הסולם

קכו) ת״ח דהכי אוליפנא וכו׳: בוא וראה, כי כך למדתי מספרו של רב המנונא סבא, וכך הוא. כתוב גדל פרע שער ראשו. שצריך שיגדל שער ראשו וזקנו, ויפרוש מיין ושכר וענבים, משום שכולם הם צד שמאל ושערות אינן תלויות בהם. יין הוא אמא עלאה. שכר, הוא צד שמאל שלוים אחוזים בהם, ויוצאים מיין העליון, דהיינו מאמא עלאיה, ושערות אינן תלויות בהם. משום זה כשעולים לוים למקום הזה, לשמאל, צריכים להעביר כל השער שלהם, כש״א, והעבירו תער על כל בשרם.
פירוש, נודע שהארת החכמה נמשכת מקו שמאל דבינה, שה״ס יין. וקו שמאל דז״א מקבל הארת החכמה מקו שמאל דבינה, שה״ס שכר. ושניהם משפיעים הארת החכמה אל המלכות הנקראת ענבים. וסוד השערות נמשכות מבחינה הי׳ שנכנסה לאור הבינה ונעשית אויר, שה״ס נקודת החולם. שאז עוד החכמה אינה מאירה בה. וכשנגלתה נקודת השורק, שה״ס קו השמאל, שאז יוצאת הי׳ מאויר הבינה וחזרה להיות אור, ונתגלתה בה החכמה (כנ״ל ב״א דף מ״ה ד״ה כד ע״ש) אז נעלמים השערות, כי כבר יצאה י׳ מאויר הבינה ששם שורש השערות. ועד״ז כשנמשכה הארת החכמה לקו שמאל דז״א ששם נאחזים הלוים, צריכים הלוים להעביר תער על כל בשרם ולהעביר מהם השערות. וכן כשמגיעה הארת החכמה אל המלכות בעת הזווג עם ז״א, נעברים בחינת השערות גם ממנה. אבל הנזיר הדבוק בימין, שה״ס חולם (עי׳ ב״א טו ד״ה ההוא) ששם נמצאת הי׳ באויר הבינה, ע״כ הוא צריך לגדל פרע שער ראשו. באופן שמבחינת הימין גדלות השערות, ומבחינת הארת חכמה שבשמאל נושרות השערות או שמגלחים אותן.