זהר

קכו) אמר רבי יהודה, כלהו מועדים מקראי קדש קרינן בהו. אבל נפקי ר"ה ויומא דכפורא דלא אשתכח בהו חדוותא, דהא אינון דינא הוו, אבל אלין תלתא, זמינין מקדש, לחדוותא לכלא, לאשתעשעא בהו בקב"ה, הה"ד ושמחתם לפני יי' אלהיכם, וכתיב ושמחת לפני יי' אלהיך. בהאי יומא דשבתא, אתנשי כל צערא וכל רוגזא וכל דוחקא מכל עלמא, בגין דאיהו יומא דהילולא דמלכא, דנשמתין אתוספן, כגוונא דעלמא דאתי.

פירוש הסולם

קכו) א"ר יהודה כלהו וכו': אר"י, כל המועדים, אנו קוראים אותם מקראי קדש, אבל יוצאים מזה, ​ר"ה ​ויום הכפורים, שלא נמצא בהם שמחה, כי אלו הם דינים, אבל אלו ג', ​פסח ​שבועות ​סוכות, מזומנים מקדש, לשמחת הכל, להשתעשע בהם בהקב"ה. ז"ש, ושמחתם לפני ה' אלקיכם. וכתוב, ושמחת לפני ה' אלקיך, וביום הזה של שבת, הוסר כל צער וכל רוגז וכל דוחק, מכל העולם. משום שהוא יום השמחה של המלך, שנשמות נתוספים בו לישראל, כעין עולם הבא.