זהר

קכו) יום הששי, בגין דעליה אתמר, כי כל בשמים ובארץ. ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא. ודא איהו כ״ל ועליה אתמר וכל צבאם. מאי צבאם תרי סמכי קשוט.

פירוש מעלות הסולם

קכו) יום הששי בגין וכו׳: לכן נקרא יסוד יום הששי משום שעליו נאמר, כי כל בשמים ובארץ, דהיינו שכולל חג״ת נ״ה דז״א שנקרא שמים וספירות המלכות שנקראת ארץ. ותרגומו הוא, שאחוז בשמים וארץ שהם זו״ן. וזהו שנקרא כל מלשון ויכלו, ועליו נאמר וכל צבאם, ומפרש מהו צבאם, שני סומכי אמת דהיינו נצח הוד, ומרומזים במלת צבא שהוא נוטריקון צא בא הנוהג בסוד הירכין והרגלים.
פירוש: יסוד נקרא ששי, ונקרא שביעי, כי בעת שאינו משפיע למלכות, שהוא אז בבחינת חסדים לבד, הוא נקרא ששי, להיותו הספירה הששית מחסד ולמטה. אמנם בעת הזווג עם המלכות, שצריך להשלימה תחלה עם חכמה, אז הוא נבחן לשביעי, היינו לספירה השביעית. והטעם הוא, כי אז הוא צריך לעורר את מצב הא׳ של המלכות במלכות, כי רק בכלים דמצב א׳ היא יכולה לקבל חכמה, ואז המלכות היא נמצאת בסוד רביעי לאבות, היינו שהיא ספירה הרביעית אחר חג״ת, וג׳ ספירות נה״י הן אחריה ונמצא אז ספירת היסוד שהוא הספירה השביעית מחסד ולמטה. כמ״ש בז״ח (פרשת תולדות אות ה׳) ואע״ג דאיהו שביעאה, היינו דוד שהוא מלכות הוא שביעי, רביעאה הוא ביומין, ויוסף איהו שביעאה. באפן שבעת הזווג כשהוא ממשיך ג״ר אז נקרא היסוד שביעי, ושלא בשעת הזווג שהוא רק בחסדים, ומלכות היא השביעית אחרי יסוד, הוא נקרא ששי.
עוד יש להבחין, שבשעת הזווג כשהוא ממשיך ג״ר, שהוא בסוד שביעי נבחן אז שהוא למעלה מחג״ת נ״ה, כי שום ספירה מהם, אינה יכולה להמשיך ג״ר חוץ מן היסוד, וע״כ נבחן היסוד שהוא במקום ג״ר, אל הספירות של זו״ן שהם למטה ממנו והוא מאיר עליהם מלמעלה דהיינו שממשיך להם הארת ג״ר. וזה אמרו כאן (באות קכ״ה) וששי הוא אלף שתיתאה, דהיינו ספירה ששית של ז״א ונקרא שביעי, בעת הזווג כשהוא ממשיך הארת ג״ר. ואז יסוד ביה אתכלילו ואתייחדו שית ספירן, כי אז נבחן שהוא למעלה מששת הספירות חגת״מ נ״ה, וכולל אותם כדרך כל עליון הכולל את התחתון המקבל ממנו, הה"ד ויכלו השמים והארץ, דא קב"ה ושכינתא, דאינון ו״ה. ומפרש עוד (באות קכ״ו) ונקרא יום הששי, שנתחברה ה׳ שהיא מלכות בששי שהוא יסוד, כמ״ש בזהר (בראשית א׳ אות קע״ה) ויכלו אשתכללו כלא חד אשתכללו מכלא ואשתלימו בכלא עיי״ש. בגין דעליה אתמר כי כל בשמים ובארץ וכו׳ וכל הוא מלשון ויכלו.