זהר

קכו) אינון ב׳ נקודין דא', י׳ לעילא וי׳ לתתא, סלקין, ו׳ על גדפין, ולאן סלקין, אלא חושבנא דלהון לחושבן שמא דיקו״ק. וכד סלקין לה על גדפייהו, לקבלא עלייהו עלת העלות דנחית על גבייהו.

פירוש מעלות הסולם

קכו) אינון ב׳ נקודין וכו׳: ומפרש יותר כי ב׳ הנקודות אלו ה״ס ב׳ נקודות של א', י׳ למעלה, וי׳ למטה, שה״ס ב׳ הקוים ימין ושמאל, והם מעלים את ו׳ שה״ס הקו האמצעי על כנפיהם וה״ס הקו שבתוך אות א׳. שואל ולאן עולים, ומשיב, אלא חשבונם עולה לחשבון שם הוי״ה היינו כ״ו: שתי פעמים י׳ הם עשרים וביחד עם הו׳ האמצעית הם כ״ו. וכשמעלים אותה היינו את הו׳ על כנפיהם הוא לקבל עליהם את האור של עלת העלות שה״ס הכתר היורד על גביהם.
פירוש: נודע שב׳ זמנים קטנות וגדלות נתקנו בסבת עליית המלכות לבינה, (פתיחה לפירוש הסולם אות י״ט) שמתחילה בעת שמלכות עלתה לבינה, סיימה המדרגה תחת החכמה, וסיום זה שנתתקן תחת החכמה נקרא בשם קו או פרסא, ומשום זה נשאר במדרגה רק ב׳ ספירות כתר חכמה, ובינה תו״מ יצאו מן המדרגה אל המדרגה התחתונה, וכיון שלא נשאר בהמדרגה יותר מב׳ כלים של כתר וחכמה, אין שם רק ב׳ אורות שהם נפש רוח, וחסר מן המדרגה גה״ר שלה, שהם יחידה חיה נשמה, מטעם הערך ההפוך שיש בין כלים לאורות, שבעת שחסר מן המדרגה ג׳ כלים התחתונים יחסר ממנה ג׳ האורות העליונים. וזהו בזמן הקטנות אח״כ בזמן הגדלות, יורדת המלכות ממקום בינה דהיינו מן הפרסא, למקומה עצמה, אז עולים ג׳ הכלים של בינה תו״מ ומתחברים חזרה אל המדרגה העליונה, וכיון שיש חמשה כלים, חוזרים ומתלבשים בהם כל חמשת האורות נרנח״י.
אל זה רומז צורתה של אות א', כי י׳ העליונה שבאות א׳, ה״ס כתר חכמה שנשאר בהמדרגה בזמן הקטנות. הקו שבתוך הא׳ תחת י׳ העליונה, ה״ס הפרסא המסיימת את המדרגה תחת כתר וחכמה בעת הקטנות. ולעת גדלות שמלכות יורדת מן הפרסא למקומה, ובינה תו״מ חוזרים ומתחברים אל המדרגה, אז מתחברת י׳ התחתונה אל אות הא', והיא רומזת על בינה תו״מ שחזרו ונתדבקו. באפן: כי י׳ העליונה רומזת לכ״ח. י׳ התחתונה רומזת לבינה תו״מ, וה״ס ב׳ הנקודות ימין ושמאל של המדרגה. והקו האמצעי שה״ס ו׳ שבתוך אות א׳ רומז על הפרסא שה״ס הסיום שנעשה בעת קטנות. ואין לשאול הרי בעת גדלות שהמלכות יורדת למקומה ובינה תו״מ חוזרים למדרגתם א״כ למה עדיין נמצא הקו המבדיל בין ב׳ היודין.
התשובה היא, כי אחר שבירת הכלים בעולם הנקודים נעשה תקון זה שהפרסא לא תתבטל לעולם, והיא שומרת תמיד על הארת החכמה הבאה אל המדרגה שלא תתפשט ממעלה למטה, ומאירה בו״ק דחכמה בלבד, דהיינו שע״י הפרסא ב׳ הקוים משלימים זה עם זה ואור ו"ק דחכמה של קו השמאל מתלבש בחסדים שבקו ימין שעתה הוא יכול להאיר, ונשלם קו השמאלי. וכן אור החסדים שבימין מתייחד עם הארת החכמה שבקו השמאל, שבזה הוא משיג את אור ג״ר ונשלם הקו הימין ונמצא שהקו האמצעי משלים את ב׳ הקוים ימין ושמאל.
וזה אמרו אינון ב׳ נקודין דא', היינו ימין המדרגה שה״ס י׳ לעילא דהיינו כתר וחכמה של המדרגה הנשארים בה תמיד אפילו בעת הקטנות, מטעם שחפצים בחסדים. וי׳ לתתא ה״ס בינה תו״מ המחזיקים באור החכמה, שבעת קטנות יורדים מן המדרגה אל המדרגה התחתונה, ולעת גדלות הם חוזרים, ע״י התקון שהוא סלקין ו׳ על גדפין היינו שקיבלו את ההכרעה של הקו האמצעי שה״ס ו' שהארת החכמה לא תאיר רק ממעלה למטה ולא בדרך של קו השמאל הרוצה להמשיך גם ג״ר דחכמה, אלא מסכים להארת ו"ק דחכמה לבד, וקו הימין המסתפק להאיר בחסדים בלבד מסכים להלביש בתוכו את הארת החכמה ומתפשט להאיר מלמעלה למטה שזהו הארת ג״ר חכמה וחסדים יחד.
והנה חכמה מכונה חשבון בסו"ה עיניך ברכות בחשבון ועינים ה״ס חכמה, (זהר פנחס אות רל״ט), וזה אמרו ולאן סלקין אלא חושבנא דלהון לחושבן שמא דהוי״ה כי אע״פ שהחכמה מתמעטת ע״י הקו האמצעי לו״ק דחכמה, מ״מ אי אפשר שתצא ו"ק דחכמה בחסרון ג״ר, אלא מתחילה צריכים להאיר כל עשר ספירות דחכמה בשלימות, בסוד חושבן דשמא דהוי״ה. וכד סלקין לה על גדפייהו, להאיר בדרך תקון הפרסא למעט את ג״ר דחכמה, הוא לקבלא עלייהו עלת העלות היינו את אור הכתר המאיר באור החסדים תע״ס חלק ה׳ שער מטי ולא מטי דנחית על גבייהו, ומלביש את ו״ק דחכמה. (עיין בסולם בפרשת פקודי אות כ״ח).