חיפוש בספרים
חיפוש לפי שם מאמר או כותרת

אות קכד/ב

זהר

קכד/ב) לאו דהאי גוון לבושא דילה, דהא שש וארגמן לבושה. אבל חופאה דלבר האי גוון הוא. כגוונא דא הוה משכנא, דכוליה בשפירו מרקמא לגו, ולבתר ופרשו בגד כליל תכלת. מ״ט. בגין דתחות ים דא, אית מצולות י״ם, כלל דכר ונוקבא, ואית לון עינא בישא לאסתכלא, וכד מסתכלין, זמין לעינייהו גוון תכלא, ולא יכלא עינייהו לשלטאה, ואיהי אתתקנת לגו, בכל גוונין מרקמן כדקא יאות, מתתחמן לד׳ סטרין דעלמא.

פירוש הסולם

קכד/ב) לאו דהאי גוון וכו׳: ולא משום שצבע תכלת הוא לבוש שלה, ע״כ היא מתכסה בו מבחוץ, שהרי כתוב שש וארגמן לבושה, אבל התכלת אינה ראויה ללבוש, אלא צבע זה הוא רק כיסוי מבחוץ על המלכות. כעין זה היה במשכן, שכולו ביופי ומעשה רוקם בפנים, ואח״כ, ופרשו בגד כליל תכלת, מבחוץ. מהו הטעם. הוא, משום שתחת ים הזה, שהוא המלכות, יש מצולות ים, שהם הקליפות הכלולים מדכר ונוקבא, ויש להם עין הרע להסתכל, וכשמסתכלים בהמלכות, דהיינו שרוצים להמשיך הארת חכמה ממנה ממעלה למטה כדרך הקליפות, אז מוכן לעיניהם צבע תכלת, שה״ס הדינין הכלולים ממנעולא, שעל ידו מסתלק אור החכמה, ואין עיניהם יכולות לשלוט בהמלכות. וזה רק מבחוץ, אבל הוא מתתקנת בפנים בכל הצבעים מרוקמים, שה״ס לבן אדום ירוק, כראוי להמשכת החכמה, והם מתפשטים לד׳ צדדי העולם. כלומר שאלו ג׳ צבעים שה״ס ג׳ קוין, הם נכללים בכל אחת מחו״ג תו״מ שבה, שהם ד׳ רוחות העולם, שהם י״ב בחינות, ומ״ש מתתחמן, רומז על י״ב תחומין המתפשטים בד׳ רוחות.