זהר

קכד/א) השתא פריש מאן דפריש, במתיבתא, דסיהרא קדישא שפירא, איהו בחוורו, וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן, ואיהו כההוא שפירו וחוורו דשמשא ממש. ובההוא ימא דילה, גו שבעין שנין, נפקא נונא חדא, ואפיק מניה גוון תכלת, ואיהי נטלא גוון דא, ותקינת ליה, ואתחפייא לבר בהאי גוון.

פירוש הסולם

קכד/א) השתא פריש מאן וכו': עתה ביאר בהישיבה, מי שביאר, שהלבנה הקדושה שה"ס מלכות, הוא בצבע לבן, שה״ס אור החסד, וכל הצבעים נוצצים בה ונרקמים, דהיינו גם אור החכמה, והוא כאותו היופי והלבן של השמש ממש. שה״ס ז״א. ובים ההוא של המלכות, בתוך שבעים שנה יוצא דג אחד, ומוציאה ממנו צבע תכלת, והיא לוקחת צבע הזה ומתקנת אותו ומתכסה מבחוץ בצבע ההוא.
פירוש. המלכות מקבלת ג׳ קוין מן השמש שהוא ז״א, שהם ג׳ צבעים לבן אדום ירוק. ולפיכך יש בה י״ב בחינות, שהם חו"ג תו״מ שבכל אחד ג׳ קוין, שהם ג׳ צבעים הנ״ל. אמנם צבע שלה עצמה שהוא אוכמא או תכלתא (כנ״ל ב״ב אות רנ״ט ע״ש) אין שם, להיות בה מבחינת מנעולא, בסוד האי שחור אדום הוא אלא שלקה (כנ״ל באד״ר אות רי״ב) וצבע זה נבחן לבחינת מלכות דמלכות שלה. וז״ש, ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין, שה״ס חג״ת נהי"מ שכל אחת כלולה מעשר נפקא נונא חדא, דהיינו, מלכות דמלכות. ואפיק מניה גוון תכלת, שה״ס בחינת הדין הכלול ממנעולא (כמ״ש באדרא שם) ואתחפייא לבר בהאי גוון, דהיינו רק מבחוץ שתהיה שמירה מפני החיצונים כמ״ש להלן, אבל מבפנים אין לה אלא ג׳ גוונים שהם לבן אדום ירוק כנ"ל.