זהר

קכד) לבתר כד נהרין, תרין רוחין דאינון חד, נפקי כמה חיילין, לכמה סטרין, אלפין ורבוון דלית לון שיעורא, מנהון אקרון דודאים, מנהון גפנים, מנהון רמונים, עד דמטו כמה חיילין לבר, עד ההוא ככבא דאקרי נגה, וכלהו בחביבו דלא מתפרשין לעלמין, בהכא כתיב אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. הכא השתחואה ופרישו דידין לאתדבקא ברחימו דמאריה.

פירוש הסולם

קכד) לבתר כד נהרין תרין רוחין דאינון חד, נפקי כמה חיילין לכמה סטרין אלפין ורבוון דלית לון שיעורא: אח"כ, כשמאירים ב' הרוחות שהם אחד, דהיינו ההתכללות דמין הב' הנ"ל, יוצאים מהם כמה צבאות לכמה בחינות, לאלפים ולרבבות שאין להם שיעור, מנהון אקרון דודאים, מנהון גפנים, מנהון רמונים, חלק מהם נקראים דודאים, בסו"ה​ הדודאים נתנו ריח. ומהם שנקראים גפנים, בסו"ה ​אם פרחה הגפן ומהם שנקראים רמונים, בסו"ה הנצו הרמונים. פירוש, שסובב על מ"ש לעיל אות קכ"ג, שבהיכל הזה נאמר אתן את דודי לך, ע"כ הוא מבאר כאן תשלום המקרא הזה. שכתוב שם נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן, פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך, הדודאים נתנו ריח וגו'. וג' בחינות אלו נמשכים מחג"ת, שהם מוחין דפנים. דודאים הם בחינת חסד. רמונים הם בחינת גבורה. גפנים הם בחינת תפארת.
עד דמטו כמה חיילין לבר, עד ההוא ככבא דאקרי נגה: עד שמגיעים כמה צבאות לחוץ מההיכל, עד אותו הכוכב הנקרא נוגה. שמכוכב הזה מושפע להתחתונים. ועי' לעיל דף מ"ז ד"ה תחות.
וכלהו בחביבו דלא מתפרשין לעלמין, אחר שנכללו הרוחות זה בזה, הם כולם באהבה, ואינם נפרדים לעולם. בהכא כתיב אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו.
הכא השתחואה ופרישו דידין לאתדבקא ברחימו דמאריה, כאן נוהג השתחואה ופישוט ידים כדי להתדבק באהבת רבונו, לעיל בהיכל הנצח נאמר השתחואה בלבד, דהיינו הרכנת הראש עד שיראה איסר מכנגד לבו. ולעיל בהיכל הרביעי נאמר קידה, דהיינו עד שיגע פניו בארץ, שהוא כולל לכל הגוף, ולא הוצרך שם פישוט ידים. והוא מטעם כי שם הוא בחינת ו"ק דפנים כמ"ש במראות הסולם כאן, וידים הם בחינת ג"ר, ורק כאן בהיכל החמישי שהיא בחינת ו"ק דג"ר, צריכים לפישוט ידים. ועי' לעיל דף ע"ד ד"ה הכא קידה.