תוכן

קכד) ותו דעל דטובך גניז בגווך, יטבעון תרעי דהיכלא. הה"ד, טבעו בארץ שעריה. להיות כי לא היה הזווג תמידי, גברו האויבים, ונטבעו שערי ההיכל העליון. והם פתחי הרחם העליון אשר נטבעו בהמנע ממנה הזווג העליון. וענין טביעה זו לפי הנראה, הוא הכנסם בעמקי הקליפות, לסיבת ריחוק הזווג מהם, ולא ששלטו בהם הקליפות ח"ו, כי השערים לא שלטו בהם האויבים, אלא שנכנסו בעמקי הקליפות להכניעם, בסוד ומלכותו בכל משלה. כי כמו שהאור העליון נגנז, לשלא יהנו בו הרשעים, כן שערים אלו, מקום כניסת אור העליון, פתחי הרחם, טבעו, לשלא ישלטו בהם האויבים. ובאמת, כי אין דעתי נוחה לומר, שטביעה זו היא בעמקי הקליפות, שאין זה דומה לגניזת האור העליון. ועוד, שאין זה קרוי ארץ, כניסתה בעמקי הקליפות, והכתוב אומר טבעו בארץ. לכן אני אומר, שכשם שהאור העליון של יסוד, נגנז בפנימיותו. כן מקום כניסת האור, שהוא פתחי הרחם, נטבעו בפנימיות המלכות, הנקראת ארץ, כד"א, ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, דהיינו עלמא דאתי. ואר"ץ מלשון: רעוא, שהוא רצון. והוא פנימיות המלכות, ויבא הכתוב כפשוטו, טבעו בארץ. גם מ"ש דעל דטובך גניז בגווך, יטבעו תרעי היכלא, יבא כפשוטו, והאמת יורה דרכו.