זהר

קכד) כיון דאצטיירו נקודין, נפק בוצינא, ועבד משחתא, ומדיד אלף בין נקודא לנקודא. ובין כל נקודא ונקודא אשתכחו, מדידו ומשחתא דבוצינא. באלין נקודין תמנייא אלף עלמין מתפשטין. תמניא נקודין דאתאחדן בהו אלין משחתי, אקרון תמנייא אלף עלמין גניזין, אשתכחו משחתי באתגלייא, ונקודי דאתכסיין, שיתסר אלף עלמין.

פירוש הסולם

קכד) כיון דאצטיירו נקודין וכו': כיון שנצטיירו הנקודות, דהיינו שבאו"א וישסו"ת שבראש ז"א וחג"ת נה"י שבגוף דז"א, יצא הנר, שהוא קו אמצעי שבכל מדרגה (כנ"ל אות קט"ו) ומדד אלף בין נקודה לנקודה, ונמצאים בכל נקודה ונקודה מדידה ומדה של הנר. שה"ס ההארה המיוחדת שיוצאת ע"י הקו האמצעי בין נקודה לנקודה, כי בין ימין לשמאל יצאה הארה מיוחדת, ובין שמאל לאמצעי יצאה הארה מיוחדת (כנ"ל באות קט"ו ע"ש) ונמצא שבין אלו הנקודות נתפשטו שמונה אלף עולמות, בד' חללים שבשש הנקודות העומדות בימין ובשמאל דישסו"ת. דהיינו מימין לשמאל אלף, ומשמאל לאמצע אלף. וזהו בחב"ד שבימין דישסו"ת, וכן עד"ז ב' אלפים בחב"ד דשמאל דישסו"ת, וב' אלפין בחג"ת, וב' אלפים בנה"י. שהם שמונה אלף עולמות שנתפשטו בחללים שבין הנקודות. ושמונה נקודות עצמן, שנתאחזו בהן אלו המדידות שבין נקודה לנקודה, הם נקראים ג"כ, שמונה אלף עולמות גנוזים. ונמצא, שח' אלף עולמות שבמדידות שבין הנקודות, שהם בגלוי, עם ח' אלף עולמות שבעצם הנקודות, שהם נתכסו וגנוזים, הם ביחד ששה עשר אלף עולמות.