זהר

קכד) ועל דא אלף רישא לכל אתוון, בגין דתיקונא דא, כד קאים, איהו רישא לכל מאי דנפיק מעלמא דאתי. ואע"ג דרזין עילאין אחרנין נאמרו ברזא דאל"ף, אבל דא איהו ברירו דרזא דמלה כמה דאיהו בספרא, והכא איהו ברירו דרזא. ומהכא אתפשטו אתוון אחרנין, כלהו בסטרייהו, כל חד וחד כדקא חזי ליה.

פירוש הסולם

קכד) ועל דא אלף וכו': וע"כ האלף היא הראש לכל האותיות, משום שתקון זה של ג' קוין, כשהוא נמצא, הוא ראש לכל מה שיוצא מעולם הבא, שהוא בינה, כי שום אור אינו נמשך מבינה אלא בדרן ג' קוין. ואע"פ שסודות עליונים אחרים נאמת בסוד הא', אבל זה הוא בירורו של הדבר כי סוד הדבר הוא כמו שהוא בספרים, וכאן הוא בירורו של הסוד. ומכאן, מן הא', שה"ס ג' קוין, נתפשטו אותיות האחרות כולן בצד שלהן, כל אחת ואחת בקו הראוי לה. כי האותיות מתחלקות לפי סדרם של ג' קוין (כמ"ש בראשית א' אות ל"ד).