זהר

קכד) ווי למאן דמשקר ברשימא קדישא, דהא משקר בשמא עלאה. ולא עוד, אלא דגרים להאי באר דלא אתברכא, וקרינן עליה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. בתולת ישראל דייקא. ואוקמיה רבי שמעון באתריה, מאן דשוי תסקופי מלין על אנתתיה קדמיתא, ואפיק עלה שום ביש, כמה דאפיק לעילא, דכתיב כי הוציא שם רע על בתולת ישראל סתם.

פירוש הסולם

קכד) ווי למאן דמשקר וכו': אוי למי שמשקר ברושם הקדוש, כי משקר בשם העליון, ולא עוד אלא שגורם לאותה הבאר, שהיא מלכות, שלא תתברך, וקוראים עליו, כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. בתולת ישראל הוא בדיוק, דהיינו המלכות שנקראת בתולת ישראל. בסוד שחוזרת תמיד להיות בתולה. והעמיד ר"ש במקומו, שמי שמשים עלילת דברים על אשתו הראשונה ומוציא עליה שם רע, הוא דומה כמו שמוציא שם רע למעלה, במלכות, שכתוב, כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, סתם. שרומז על המלכות.