זהר

קכד) כיון דתלת אומנין אלין אשלימו עובדייהו. אמר לון קב"ה, אומנותא חדא אית לי למעבד, ואיהו אדם. אתחברו כחדא, ואנא עמכון, נעשה אדם, גופא דלכון, ואנא אהא שותפו עמכון, ונעשה אדם. כמה דבקדמיתא הוה בשותפו, הכי נמי לבתר. אבא, דביה עביד עבידתא דשמיא, ועבידתא דמייא. ואתתא, דאיהי אומנא תליתאה, כגוונא דארעא. וקב"ה דאשתתף בהדייהו. ועל רזא דא כתיב בעושיו.

פירוש הסולם

קכד) כיון דתלת אומנין וכו': כיון שג' אומנים אלו השלימו מעשיהם, אמר להם הקב"ה, אומנות אחת יש לי לעשות, והוא אדם. התחברו יחד, ואני עמכם נעשה אדם, הגוף שלכם, ואני אהיה שותף עמכם לתת הנשמה, ונעשה אדם. וכמו בתחילה הוי ג' אומנים בשותפות מעשה בראשית, כך הוא לאח"כ בבריאת אדם. האב, שבו עשה עבודת השמים ועבודת המים שמהם הלובן שבאדם. והאשה, שהיא אומנת הג' כעין הארץ, שממנה האודם שבולד. והקב"ה, שנשתתף עמהם, שממנו הנשמה. ועל סוד זה כתוב, בעושיו. שהם הקב"ה ואביו ואמו (כנ"ל אות קכא)